תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מקל וחומר? [מאי לא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים - מהיכי תיתי לן למידק [מהיכן תביא לנו לדייק] דתיסק אדעתין [שיעלה על דעתנו] דתהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים דאיצטריך לתנא למילף [ללמוד] מקל וחומר דלא תהא הודאת פיו גדולה. רש"י] שלא תאמר הודאת פיו הוא דרמיא [שהטיל] רחמנא שבועה עליה כדרבה. דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע [מפני מה אמרה תורה כו' - ולא חשבו כמשיב אבידה לפטרו שלא כפר בכולו. רש"י. התורה אמרה "אשר יאמר כי הוא זה" לחייב מודה במקצת להשבע לתובע, ואם לא ישבע ישלם. ואם היה כופר הכל היה נפטר משבועה. ורבה הקשה על זה למה לא חשבו כמשיב אבידה שהיה יכול לכפור בכולו ולהיפטר משבועה ומדלא כפר הרי הוא כמשיב אבידה. ומתרץ:] , חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי בכוליה בעי דנכפריה [רוצה לכפור בו] , והא דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו. [רבה מתרץ מה שהקשה על הפסוק "כי הוא זה", שהסברא לומר שמודה במקצת נחשב כמשיב אבידה ונאמין לו מתוך שהיה יכול לכפור בכולו, היא רק אם נוח לו לכפור בכולו באותה

ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכוס אפילו ברי וברי [חולקים בלא שבועה. רש"י: דרבה בר רב הונא - בפרק השואל לקמן (ק' א')] מאי איכא למימר [מה יש לומר] ? אפילו תימא [תאמר] סומכוס [משנתינו כסומכוס] , כי אמר סומכוס היכא דאיכא [היכן שיש] דררא דממונא [דררא דממונא - חסרון ממון שאם יפרע זה שלא כדין הוי חסרון ממון ואם נפטרנו שלא כדין נמצא זה חסר ולד פרתו. רש"י] , אבל היכא דליכא [היכן שאין] דררא דממונא לא. ולאו קל וחומר הוא, ומה התם [שם] דאיכא [שיש] דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר [ומה התם דאיכא דררא דממונא כו' - איזה מהן שמפסיד החצי שלא כדין אתה מחסרו ממון. רש"י] , ואיכא למימר [ויש לומר] כולה למר ואיכא למימר כולה למר [ואיכא למימר כוליה דמר - ועוד על כרחך או כוליה דמר [כולה של מר. כולה של אחד] או כוליה דמר, אפילו הכי [כך] חולקין בלא שבועה. רש"י] , אמר סומכוס ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה, הכא [כאן] דליכא דררא דממונא, דאיכא למימר דתרוייהו היא [שיש לומר ששל שניהם היא] , לא כל שכן? [הכא דליכא דררא דממונא - ועוד דאיכא למימר דתרוייהו בהדי הדדי אגבהוה. לא כל שכן -

ומי מצית אמרת [והאם אתה יכול לומר] חדא [אחד] קתני, והא "זה" ו"זה" קתני, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וכו'? [והא זה וזה קתני - גבי מצאתיה תנא "זה אומר" וגבי כולה שלי קתני "זה אומר", ואי [ואם] חדא הוא הכי אבעי ליה [כך נצרך לו] למתני, זה אומר מצאתיה וכולה שלי [וזה אומר מצאתיה וכולה שלי]. רש"י] אמר רב פפא, ואיתימא [ואם תאמר. גרסה אחרת במסורת לגבי שם החכם] רב שימי בר אשי, ואמרי לה [ואומרים אותה. היא גרסה נוספת] כדי [שם חכם. רש"י גיטין פ"ה ב'] , רישא [ההתחלה. "זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה"] במציאה, וסיפא [הסוף. "זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי"] במקח וממכר. [כעת דוחה מה שפירש במשנה חדא קתני, דהיינו זה אומר אני מצאתיה וכולה שלי וזה אומר אני מצאתיה וכולה שלי. וכעת אין לנו לימוד מהמשנה שראיה לחוד לא קונה ואנו יודעים זאת מסברא. וכיוון שאין תירוץ על הקושיא והא זה וזה קתני, נשאר הפירוש במשנה כמו בהתחלה זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה או זה אומר כולה שלי וזה אומ