תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

ואפילו לרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי [דברים אלה] כגון פירות דקל דעבידי דאתו [שעשויים לבוא] אבל הכא [כאן] מי יימר [מי יאמר] דמגנבא, ואם תימצי לומר דמגנבא מי יימר דמשתכח [שנמצא] גנב, ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דלמא [שמא] מודי [מודה] ומפטר. [ונפטר כי הכפל הוא קנס ומודה בקנס פטור. רש"י: ואפילו לר' מאיר דאמר - בפרק ג' דקדושין (ס"ג א') הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר [מקודשת. שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם] איכא למיגמר מינה [יש ללמוד ממנה] מוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם דאפליגו בה רב הונא ורב נחמן לקמן באיזהו נשך (ס"ו ב'). [אבל דווקא פירות דקל שמענו שמועיל לרבי מאיר ולא בכפל של פרה. שבפרה אין הכפל עשוי לבוא] מי יימר דמגנבא - שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה, דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה [רוצה להקנותה] שמשכה ממנו על מנת כן [שאם לא כן באיזה מעשה קניין קנה את הכפל]] . . (חכמים סוברים שאי אפשר לעשות מעשה קניין עכשיו כדי שיחול אחר כך כשיבוא הדבר לעולם, אפילו בפירות דקל שעשויים לבוא, כיוון שהכח הפועל הנפעל מעשיית מעשה הקניי

אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו [בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו. לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (י' א') ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל, ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם, וסתם נמי [גם] במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם, לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה. רש"י] שבקו כולא עלמא מתניתין [עזבו כל האנשים את המשנה. רש"י: שבקו כולי עלמא מתניתין - מלחזור על גרסת משנתם] ואזלו בתר גמרא [והלכו אחר הגמרא .רש"י: לחשוב בס

תא  [בוא] שמע: ( שמות כג, ה ) [כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ] "רובץ ולא רבצן [רובץ - מקרה הוא לו שרובץ תחת משאו בפעם הזאת. ולא רבצן - הרגיל בכך. רש"י] , רובץ ולא עומד. תחת משאו ולא מפורק [ולא מפורק - והוא צריך טעינה ולקמן פריך הכתיב הקם תקים. רש"י] , תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו". ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי רובץ ומה לי רבצן ומה לי עומד? הא מני [מי היא] , רבי יוסי הגלילי היא, דאמר צער בעלי חיים דרבנן. הכי נמי [כך גם] מסתברא, דקתני: "תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו", מאן שמעת ליה דאית ליה [מי שמעת אותו שיש לו] האי סברא, רבי יוסי הגלילי. שמע מינה. ומי מצית מוקמת לה [והאם יכול אתה להעמיד אותה] כרבי יוסי הגלילי, והא קתני סיפא: "תחת משאו ולא מפורק", מאי לא מפורק? אילימא [אם לומר] לא מפורק כלל, הא כתיב: ( דברים כב, ד ) "הקם תקים עמו", אלא פשיטא לא מפורק בחנם אלא בשכר. מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא, רבנן. לעולם רבי יוסי הגלילי היא, ובטעינה סבר לה כרבנן. . .

אמר רבא מדברי שניהם [מדקאמרי תרווייהו [שניהם. חכמים ורבי שמעון] פריקה עדיפא. רש"י] נלמד צער בעלי חיים דאורייתא [רש"י שבת קכ"ח ב': צער בעלי חיים דאורייתא - שנאמר עזוב תעזוב עמו, ואיכא מאן דדריש [ויש מי שדורש]  טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות] . ואפילו רבי שמעון לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי [ואפילו רבי שמעון לא קאמר דאצטריך למכתב פריקה אלא משום דלא מסיימי קראי לטעינה. רש"י] , אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר. משום מאי, לאו משום צער בעלי חיים דרשינן? [לאו משום צער בעלי חיים - והכי יליף [וכך לומד] מה טעינה דליכא [שאין] צער בעלי חיים חייב, פריקה דאיכא [שיש] צער בעלי חיים לא כל שכן. רש"י. מכיוון שצער בעלי חיים הוא סברא ללמוד קל וחומר מוכח שמהתורה חוששים לצער בעלי חיים] דלמא [שמא] משום דאיכא חסרון כיס, והכי [וכך] קאמר ומה טעינה דלית [שאין] בה חסרון כיס חייב, פריקה דאית [שיש] בה חסרון כיס לא כל שכן. וטעינה אין בה חסרון כיס? מי [האם] לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה [שעד שכך וכך בטל מהשוק שלו. רש"י: מי לא עסקינן - וכי אין המקרא מדבר אף בהו

איסור [כך שמו] ורב ספרא עביד עיסקא בהדי הדדי [עשו עסקה זה עם זה], אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי בי תרי [הלך רב ספרא חלק לעצמו [נטל לעצמו את החלק שלו בסחורה המשותפת] בלא דעתו של איסור בפני שניים. רש"י: פלג - בסחורה ולא היו מעות אלא דבר הצריך שומא] . אתא לקמיה [בא לפני] דרבה בר רב הונא. אמר ליה [רבה בר רב הונא לרב ספרא] זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו [לך הבא שלושה שחלקת לפניהם] , אי נמי תרי מגו תלתא [ואם גם שניים מתוך שלושה. רש"י: שנים מן השלשה יבואו ויעידו לומר שלשה היינו] , ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי בי תלתא [ואם גם שני עדים שחלקת לפני שלושה] . אמר ליה מנא לך הא [מניין לך זה] ? אמר ליה דתנן: "אם יש שם בית דין מתנה בפניהם. אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם". [אם יש שם בית דין - וסתם בית דין שלשה אלמא אין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה. רש"י] אמר ליה מי דמי [האם דומה] , התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי בעינן בית דין [שם שמוציא ממון מזה ומשיב לזה צריכים אנו בית דין] , אבל הכא דידיה שקלי [שלי אני נוטל] גילוי מילתא בעלמא הוא [גילוי מילת

[במדבר ל"ה: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ] "מות יומת המכה", אין לי אלא במיתה הכתובה בו, מנין שאם אי [אין] אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו? תלמוד לומר מות יומת מכל מקום. [שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו - והיינו סייף, כגון שהיה בספינה ובורח ואתה יכול לזרוק בו חץ או לטובעו. רש"י] . . (הד

תניא נמי הכי [כך] : "מצא טלית וקרדום באסרטיא [דרך כבושה לרבים. רש"י] , ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה. טלית בצד גדר, קרדום בצד גדר, ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה. ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבידה. ראה מים ששוטפין ובאין [לשדה חבירו. רש"י] הרי זה גודר בפניהם". . . אמר רבא ( דברים כב, ג ) ""לכל אבידת אחיך" - לרבות אבידת קרקע". [מילתא באפיה נפשיה [דבר בפני עצמו] היא דאמרה רבא בבי מדרשא. רש"י] אמר ליה רב חנניה לרבא תניא דמסייע לך: "ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם". אמר ליה אי [אם] משום הא לא תסייעי, הכא [כאן] במאי עסקינן בדאיכא [בשיש] עומרין. אי [אם] דאיכא עומרין מאי למימרא? [מאי למימרא [מה לומר. כלומר מה צורך לומר] - ותיפוק ליה משום עומרין שישנן בכלל אבידה דדמו לפרטא דשה ושלמה ולמה לי "לכל" לרבוינהו. רש"י] לא צריכא דאית [שיש] בה עומרין דצריכי לארעא [שצריכים לקרקע] , מהו דתימא [שתאמר] כיון דצריכי לארעא כי [כמו] גופה דארעא דמיין, קא משמע לן. . . (צריך ביאור למה אע"פ שהעומרים צריכים לקר

אלא לזקן ואינו לפי כבודו. [נצרכים אנו לפסוק והתעלמת פעמים שאתה מתעלם] אמר רבה הכישה חייב בה. [הכישה - זה שאינו לפי כבודו אם הכישה הכאה אחת להשיבה נתחייב בה לאהדורה [להשיבה] הואיל והתחיל. רש"י] אביי הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] דרבה. חזא להנך עיזי דקיימו [ראה את אותן עיזים שעמדו] . שקל קלא [פיסת רגבים. רש"י ראש השנה כ"ה א'] ושדא בהו [נטל פיסת רגבים והשליך בהן] . אמר ליה איחייבת בהו [התחייבת בהן] קום אהדרינהו [החזירן] . . . איבעיא להו [הסתפק להם] דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו? [דרכו להחזיר בשדה - שאין שם רואים כל כך ואינו בוש. ואין דרכו בעיר - שהוא בוש משכיניו והוא מצא בשדה. מהו שיתחייב להשיבה. רש"י. נראה שאם הבעלים בשדה פשוט שחייב להשיב לו, והספק הוא רק האם חייב להוליכה לעיר להשיבה שם] מי [האם] אמרינן השבה מעליא בעינן וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר לא לחייב ‏[לא מיחייב - להתחיל בהשבתה בשדה. רש"י] , או דלמא [שמא] בשדה מיהת [על כל פנים] הוא דאיחייב ליה, וכיון דאיחייב ליה בשדה איחייב ליה בעיר [וכיון דאיחייב - שהזיזה ממקומה חייב אף בעיר.

"שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו וכו'". [מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו] איבעיא להו לצורכו ולצורכה מאי? תא [בוא] שמע: "שוטחה לצורכה". לצורכה אין [הן] , הא לצורכו ולצורכה לא. אימא [אמור] סיפא: "אבל לא לכבודו". לכבודו הוא דלא, הא לצורכה ולצורכו שפיר דמי. אלא מהא ליכא למשמע מינה [מהמשנה אין לשמוע] . . . (תוספות: "לצורכו ולצורכה מאי. דוקא בשיטוח כסות מבעיא ליה וכל דדמי ליה, דשמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה עד שיתקלקל. אבל בספר אמרינן דקורא בהן אף על גב דצורכו הוא כמו צורכה ולא גזרינן דליכא למיחש למידי [שאין לחשוש למאומה] כיון שקבעו לו זמן אחד לשלשים יום או אחד לי"ב חדש ולא ילמוד בו בתחלה גם לא יקרא וישנה. וכלי נחשת דתניא לקמן דמשתמש אפילו בחמין, וכלי כסף בצונן, אפילו לצורכו מותר כיון שעל ידי אותו תשמיש אינו יכול לבא לידי קלקול. ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין שלא יתקלקל אע"פ שהבעלים אינם אומרים לו להשתמש") . . תא [בוא] שמע: "לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא ע