תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

מתני' ואלו חייב להכריז, מצא פירות בכלי ‏[וסתם כלי יש בו סימן. רש"י] , או כלי כמות שהוא ‏[ריקן. רש"י] , מעות בכיס ‏[כיס יש בו סימן לבעלים. רש"י] , או כיס כמות שהוא, צבורי פירות [בגמרא מפרש סימנייהו או מנין או מקום. רש"י] , צבורי מעות, שלשה מטבעות זה על גב זה [בגמרא מפרש סימנייהו. רש"י] , כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין, וכדי שמן, הרי אלו חייב להכריז. . . גמ' טעמא דמצא פירות בכלי ומעות בכיס [טעמא דמצא כו' - התם [שם] הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי. רש"י] , הא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, הרי אלו שלו [הא כלי ולפניו פירות הרי אלו הפירות של מוצאן, ואע"פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן מהאי מנא נפל [מכלי זה נפל. מנא - כלי]. רש"י] . תנינא להא דתנו רבנן: "מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, הרי אלו שלו. מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע חייב להכריז". [מקצתן בכלי כו' - הדבר מוכיח דהנך [שאלה] דעל גבי קרקע דהנך [של אלה

[המשנה במכשירין (הובאה לעיל עמוד א') שסוגייתנו דנה בה: "מצא בה אבידה אם רוב ישראל חייב להכריז, אם רוב כנענים אינו חייב להכריז"] ואיבעית אימא לעולם [המשנה במכשירין] רבנן [ובשאינה טמון. ולא תפשוט מינה דמודו ליה ברוב כנענים. רש"י] , מי [האם] קתני הן שלו? "אינו חייב להכריז קתני", ויניח, וייתי [ויבוא] ישראל ויהיב ביה סימנא ושקיל [ויתן בו סימן ויטול. רש"י: מי קתני כו', אינו חייב להכריז קתני, דכיון דרובא כנענים דלמא דכנענים הוא, ושלו נמי לא הויא דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא [שלא הולכים חכמים אחר רוב בממון]] . . . (שיטה מקובצת בשם הר"ן: "מי קתני והן שלו אינו חייב להכריז וכו'. פירוש דכיון דרובה גוים נינהו לא מחייב בהשבת אבידה, דאזיל בתר רובא כשאר איסורין. ומיהו שלו נמי לא הויא דכיון דאפשר שיבא ישראל ויתן סימניה יניח. ולא מטעמא דאין הולכין בממון אחר הרוב דלא אמרינן הכי אלא היכא דאתחזק ממונא בידא דחד מינייהו דלא מפקינן ליה מחזקת מאריה משום רוב, כההוא דהמוכר שור לחברו ונמצא נגחן דפליגי בה רב ושמואל. וכההיא דאמרינן לימא רוב נשים בתולות נשאות לע

מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא [אגניב ליה כסא דכספא [כוס של כסף] - כלי של אושפיזו היה. רש"י. של בעל הבית שמר זוטרא דר אצלו] . חזיא לההוא בר בי רב [ראה את אותו תלמיד בית רב] דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה [שרחץ ידיו וניגב בבגד של חבירו] אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה. כפתיה ואודי [כפת אותו והודה] . . . תניא: "ומודה רבי שמעון בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין שחייב להכריז. ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין שאינו חייב להכריז, כגון בדי מחטין וצינוריות [בדי מחטין וצינוריות - לקמיה מפרש בדי מחטין שתולין בו מחטין. וצינוריות - מזלגות קטנים שטוות בו זהב. רש"י] ומחרוזות של קרדומות. כל אלו שאמרו אימתי מותרים, בזמן שמצאן אחד אחד [בד אחת ומחרוז אחד. רש"י] , אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז ‏[דמנין הוי סימן. רש"י] ". מאי בדי? שוכי [ענפים של אילן. רש"י] . ואמאי קרו ליה בדי? דבר דתלו ביה מידי [שתולים בו משהו] בד קרו ליה, כי ההוא דאמרינן התם [שם] עלה אחד בבד אחד. [עלה אחד בבד אחד - במסכת סוכה ( מ"ד ב' ) גבי ערבה שנשרו מקצת עליה ו

"ומחרוזות של דגים". [אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז, אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים, ועגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן, הרי אלו שלו דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כל שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז]  אמאי  [למה] , להוי קשר סימן? בקטרא דציידא דכולי עלמא הכי מקטרי. [בקשר של צייד שכל העולם [כל האנשים] כך קושרים] ולהוי מנין סימן? במנינא דשוין. [כבר נהגו הציידין לחרוז כמנין הזה בחרוז אחד. רש"י] . . בעו מיניה [שאלו ממנו] מרב ששת מנין הוי סימן או לא הוי סימן? אמר להו רב ששת תניתוה: "מצא כלי כסף, וכלי נחושת, גסטרון של אבר [שברי חתיכות של אבר [מתכת כעין בדיל]. רש"י] , וכל כלי מתכות, הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו [שיאמר משקלו ויכוין האמת. רש"י] ". ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי [גם] הוי סימן. . . (תוספות: "מדמשקל הוי סימן

תא שמע: "ככרות של נחתום הרי אלו שלו", הא של בעל הבית חייב להכריז? [הא של בעל הבית חייב להכריז - ואע"ג דבהדיא [שבפירוש] תני לה במתניתין איידי [אגב] דנקט לאותביה מרישא כריכות ברשות הרבים דאותיב מינה לרבא, נקט נמי לאותוביה לרבה מדוקיא דרישא. רש"י] של בעל הבית מאי טעמא כיון דאית בהו [שיש בהם] סימן, דמידע ידיע רפתא [לחם] דאיניש [של אדם] איניש הוא. ולא שנא רשות הרבים ולא שנא רשות היחיד נוטל ומכריז, אלמא סימן העשוי לידרס הוי סימן. תיובתא דרבה? אמר לך רבה התם [שם] היינו טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין. [המוצא אוכלין בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם הלכך לא נדרסו שמי שמצאן ראשון הגביהן. אין מעבירין על האוכלין - לאו לשון דריסה הוא אלא כמו אין מעבירין על המצות (יומא ל"ג א'). רש"י] והא איכא [והרי יש] נכרים? . . (תוספות: "והא איכא נכרים דלא איכפת להו. פירוש שידרסו הנכרים קודם שיבא שם שום ישראל ויגביה. ואם תאמר ולפרוך והלא נכרים שקלי ליה [נוטלים אותו]? ויש לומר דדריסה שכיח [מצוי] אי לאו משום כשפים, לפי שדורסין דרך הילוכן, אבל נטילה לא שכיח, שיראים ש

[ויקרא י"א ל"ח: "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם". רש"י: "וכי יותן מים על זרע - בין מים בין שאר משקין בין הם על הזרע בין הזרע נפל לתוכן הכל נדרש בתורת כהנים. ונפל מנבלתם עליו - אף משנגב מן המים. שלא הקפידה תורה אלא להיות עליו שם אוכל ומשירד עליו הכשר קבלת טומאה פעם אחת שוב אינו נעקר הימנו". רמב"ם פרק א' מהלכות טומאת אוכלין: "הלכה א כל אוכל המיוחד למאכל אדם כגון לחם ובשר וענבים וזיתים וכיוצא בהן מקבל טומאה, וכל שאינו מיוחד למאכל אדם הרי זה טהור ואינו מקבל טומאה, אלא אם כן חישב עליו וייחדו למאכל אדם. וזה וזה אינו מקבל טומאה עד שיבלל תחילה באחד משבעה משקין וזהו הנקרא הכשר שנאמר וכי יותן מים על זרע. הלכה ב ואלו הן השבעה משקין שמכשירין את האוכלין לטומאה: המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש, ואינן מכשירין עד שיפלו על האוכלין ברצון הבעלים, ולא יהיו סרוחין שהמשקה הסרוח אינו מכשיר. וכיון שהוכשר האוכל אע"פ שיבש והרי הוא נגוב הרי זה מקבל טומאה". ושם בפרק י"ב: "הלכה א כל דברי הכשר אוכל

תא [ בוא ] שמע : " הגנב שנטל מזה ונתן לזה , וכן גזלן שנטל מזה ונתן לזה , וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה [ ירדן - וכן שאר נהרות ותנא זה על יד הירדן היה יושב . רש " י ] , מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ". . [ תוספות : " מה שנתן נתן . אתיא כרבי דאמר בפרק הגוזל בתרא ( בבא קמא קי " ד א ') סתם גנב וגזלן הוי יאוש בעלים "] . בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומיאש , אלא גנב מי קא חזי ליה [ האם רואה אותו ] דמיאש ? [ גזלן הוא שנוטל בגלוי , וגנב שגונב בסתר . וכיוון שגנב בסתר לא ראה הבעלים שנגנבה והוי יאוש שלא מדעת , וקשה לאביי שאמר שלא הוי יאוש ] תרגמה רב פפא בלסטים מזוין . [ בלסטים מזוין - ובחזקה נטלה הימנו ומעיקרא ידע ומייאש . רש " י ] אי הכי [ אם כך ] היינו גזלן ? תרי גווני [ שני אופנים ] גזלן . . [ בבא קמא נ " ז א ': " אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון שטוען טענת לסטים מזויין . אמר ליה ליסטים מזויין גזלן הוא ? אמר ליה שאני אומר לסטים מזויין כיון דמיטמר מאינשי [ שנחבא מאנשים ] גנב הוא ". רש " י : טענת לסטים מזויין - גנב מזויין נטל הימנו בחזקה ד