תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

אמרי נהרדעי דיקא נמי [דיקא נמי [מדוייק גם] דהאי דגדולים פטורין דוקא בניו נקט ולא אחרים. רש"י] דקתני: "או שמסרן לבנו ובתו הקטנים חייב". הא לבנו ולבתו הגדולים פטור, מכלל דלאחרים לא שנא גדולים ולא שנא קטנים חייב, דאם כן ליתני קטנים סתמא [דאם כן דלאחרים נמי גדולים פטור ליתני או שמסרן לקטנים סתמא. רש"י] . שמע מינה. אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב. לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב. מאי טעמא דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה [אתה נאמן לי בשבועה. רש"י: שלא פשע בה] האיך [ההוא] לא מהימן לי בשבועה. [האיך לא מהימן לי - ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה. רש"י. לפי פירוש אביי לעיל בדברי רבי יוחנן שטעמו משום שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר היה קשה ממשנתנו כיצד לחכמים השואל משלם לשוכר ולא לבעלים, שהרי לא היתה לשוכר רשות לתת לשואל, והוצרך לפרש שמדובר בשנתן הבעלים רשות. אבל לפי פירוש רבא לא קשה כיוון שהשוכר נאמן בשבועה על הבעלים והוא נשבע שמתה באונס ושוב אין לבעלים תביעה על השואל ולא אכפת לנו אם

אמר רבי ירמיה פעמים ששניהם בחטאת, פעמים ששניהם באשם, פעמים שהשוכר בחטאת והשואל באשם, פעמים שהשוכר באשם והשואל בחטאת. [פעמים ששניהם בחטאת - אמתניתין קאי השוכר והשואל נשבעו לשקר ולא כפרו ממון והרי הן בשבועות ביטוי וקרבן שלו חטאת כדכתיב בויקרא או נפש כי תשבע וגו'. שניהם באשם - אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב' שנים דכתיב ( ויקרא ה ) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות. רש"י] הא כיצד, כפירת ממון אשם, ביטוי שפתים חטאת. פעמים ששניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו נאנסה [נאנסה על ידי לסטים ונשבעו שכך הוה, אע"פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו. רש"י] , שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור, בחטאת, שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב, בחטאת. [מתה כדרכה ונאנסה על ידי ליסטים שניהם הם דין אונס ששוכר פטור עליו ושואל חייב עליו. ולכן אין נפקא מינא לממון בשבועה זו ושניהם חייבים עליה חטאת משום שבועת שקר ולא אשם משום כפיר

אגביה איהו [הוא] בחובו [אגביה איהו בחובו - לעיל מיהדר [חוזר] גבי שומא, כלומר אם לא שמוה בית דין למלוה על כרחו של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זה בחובך. רש"י] פליגי [חולקים] בה רב אחא ורבינא, חד [אחד] אמר הדרה [חוזרת. שאם אחר כך נותן החייב מעות צריך בעל החוב להשיב לו את הקרקע משום ועשית הישר והטוב] וחד אמר לא הדרה. מאן דאמר לא הדרה סבר האי זביני מעליא היא [זו מכר מעולה היא. ובמכר אין הקונה חייב להשיב את הקרקע תמורת המעות משום ועשית הישר והטוב אלא רק בגבייה בעל כרחו של החייב. וכאן לא היה זה בעל כרחו של החייב ואנו אומרים שרצה לתת את הקרקע במקום מעות ואם כן הוא כמוכר קרקע] דהא מדעתא דנפשיה [מדעת עצמו] אגביה. ומאן דאמר הדרה סבר לא זביני מעליא הוא והאי דאגביה מדעתיה ולא אתא לדינא מחמת כיסופא [בושה] הוא דאגביה. ומאימת [וממתי] אכיל פירי? [מי ששמו לו בית דין קרקע בחובו מאימת היא קנויה לו לאכול פירות. רש"י] רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה. [מכשהגיעה האדרכתא לידו. רש"י: אדרכתא - לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ט"ו) דבית דין כות

ואם איתא [ישנה] לדרב הונא כיון דמשתבע מלוה שאינה ברשותו היכי מצי מפיק לה? [איך מוציא אותה [את המשכון]. רש"י: ואם איתא לדרב הונא - שהשומר המשלם דמים נשבע שאינה ברשותו אמאי חיישינן לשמא יוציא, הא אשתבע] אמר רבא אמר רב יוסף שיש עדים שנשרפה. [דהשתא [שעכשיו] לא אשבעינהו שהרי הביא עדים. רש"י] אי הכי מהיכא מייתי לה [אם כך מהיכן מביא אותה] ? אלא אמר רב יוסף שיש עדים שנגנבה. סוף סוף מהיכא מייתי לה? דטרח ומייתי לה. [ומביא אותה. רש"י: מחזר ושואל אחר הנכנסים בביתו וימצא הגנב] אי הכי [אם כך] כי משתבע מלוה נמי לטרח לוה וליתי [אם כך כשנשבע המלווה גם יטרח הלווה ויביא] ? בשלמא מלוה ידע מאן קא עייל ונפק [מי נכנס ויוצא] בביתיה ואזיל וטרח ומייתי לה [וילך ויטרח ויביא אותה] , אלא לוה מי [האם] ידע מאן עייל ונפיק בביתיה דמלוה? אביי אומר גזירה שמא יטעון ויאמר לו אחר שבועה מצאתיה. [אם לא היו הופכים את שבועת מודה במקצת לומר שהמלווה יישבע ויטול, היה הלווה נשבע שהמשכון היה שווה שלושה דינרים. והמלווה היה נשבע שאינה ברשותו ככל שומר שטוען שאבדה, אבל יש לחשוש שאחר כך היה המלווה טוען שאחרי השבועה

פשיטא [מקדים את הדין שפשוט שהוא כך ואחריו שואל על הדין שאינו פשוט] , אמר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הא קאמר הריני משלם [ואז מתקיים התנאי ונקנית הבהמה לשומר לגבי לזכות בכפל שישלם הגנב עליה] . אלא אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מאי? מי [האם] אמרינן מהדר קא הדר ביה [חזר בו. ולא התקיים התנאי ולא נקנית לו הבהמה לכפל ], או דלמא [או שמא] במלתיה קאי [בדברו עומד. שישלם] , ודחויי הוא דקא מדחי ליה [רצונו לשלם רק דוחה אותו עד שימצא מעות] ? . . (תוספות: "וחזר ואמר איני משלם מאי, מי אמרינן מהדר קהדר ביה. מכאן מוכיח רבינו תם דאם אמר לחברו השבע וטול קודם שנשבע יכול לחזור בו ולומר אשבע ולא אשלם [סוגייתנו נשארה בלא הכרעה. מכיוון שלהלכה יש ספק לגבי משמעות הלשון באופן שדיבר רבינו תם שיש בו אחד מהם מוחזק המוציא מחבירו עליו הראיה והתובע אינו יכול להוציא ממון מספק] ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח א') דאמר עבדי גנבת והלה אומר אתה מכרתו לי רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו, לא גרס נשבע בלא וא"ו דמשמע שבעל כרחו ישבע. ובריש שבועת הדיינים (שבועות ל"ט א' ושם דיבור המתחיל