תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

אמרי נהרדעי דיקא נמי [דיקא נמי [מדוייק גם] דהאי דגדולים פטורין דוקא בניו נקט ולא אחרים. רש"י] דקתני: "או שמסרן לבנו ובתו הקטנים חייב". הא לבנו ולבתו הגדולים פטור, מכלל דלאחרים לא שנא גדולים ולא שנא קטנים חייב, דאם כן ליתני קטנים סתמא [דאם כן דלאחרים נמי גדולים פטור ליתני או שמסרן לקטנים סתמא. רש"י] . שמע מינה. אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב. לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב. מאי טעמא דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה [אתה נאמן לי בשבועה. רש"י: שלא פשע בה] האיך [ההוא] לא מהימן לי בשבועה. [האיך לא מהימן לי - ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה. רש"י. לפי פירוש אביי לעיל בדברי רבי יוחנן שטעמו משום שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר היה קשה ממשנתנו כיצד לחכמים השואל משלם לשוכר ולא לבעלים, שהרי לא היתה לשוכר רשות לתת לשואל, והוצרך לפרש שמדובר בשנתן הבעלים רשות. אבל לפי פירוש רבא לא קשה כיוון שהשוכר נאמן בשבועה על הבעלים והוא נשבע שמתה באונס ושוב אין לבעלים תביעה על השואל ולא אכפת לנו אם

אמר רבי ירמיה פעמים ששניהם בחטאת, פעמים ששניהם באשם, פעמים שהשוכר בחטאת והשואל באשם, פעמים שהשוכר באשם והשואל בחטאת. [פעמים ששניהם בחטאת - אמתניתין קאי השוכר והשואל נשבעו לשקר ולא כפרו ממון והרי הן בשבועות ביטוי וקרבן שלו חטאת כדכתיב בויקרא או נפש כי תשבע וגו'. שניהם באשם - אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב' שנים דכתיב ( ויקרא ה ) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות. רש"י] הא כיצד, כפירת ממון אשם, ביטוי שפתים חטאת. פעמים ששניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו נאנסה [נאנסה על ידי לסטים ונשבעו שכך הוה, אע"פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו. רש"י] , שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור, בחטאת, שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב, בחטאת. [מתה כדרכה ונאנסה על ידי ליסטים שניהם הם דין אונס ששוכר פטור עליו ושואל חייב עליו. ולכן אין נפקא מינא לממון בשבועה זו ושניהם חייבים עליה חטאת משום שבועת שקר ולא אשם משום כפיר