דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2011

בבא מציעא - דף ל"ה עמוד ב'

אגביה איהו [הוא] בחובו [אגביה איהו בחובו - לעיל מיהדר [חוזר] גבי שומא, כלומר אם לא שמוה בית דין למלוה על כרחו של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זה בחובך. רש"י] פליגי [חולקים] בה רב אחא ורבינא, חד [אחד] אמר הדרה [חוזרת. שאם אחר כך נותן החייב מעות צריך בעל החוב להשיב לו את הקרקע משום ועשית הישר והטוב] וחד אמר לא הדרה. מאן דאמר לא הדרה סבר האי זביני מעליא היא [זו מכר מעולה היא. ובמכר אין הקונה חייב להשיב את הקרקע תמורת המעות משום ועשית הישר והטוב אלא רק בגבייה בעל כרחו של החייב. וכאן לא היה זה בעל כרחו של החייב ואנו אומרים שרצה לתת את הקרקע במקום מעות ואם כן הוא כמוכר קרקע] דהא מדעתא דנפשיה [מדעת עצמו] אגביה. ומאן דאמר הדרה סבר לא זביני מעליא הוא והאי דאגביה מדעתיה ולא אתא לדינא מחמת כיסופא [בושה] הוא דאגביה. ומאימת [וממתי] אכיל פירי? [מי ששמו לו בית דין קרקע בחובו מאימת היא קנויה לו לאכול פירות. רש"י] רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה. [מכשהגיעה האדרכתא לידו. רש"י: אדרכתא - לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ט"ו) דבית דין כות

בבא מציעא - דף ל"ה עמוד א'

ואם איתא [ישנה] לדרב הונא כיון דמשתבע מלוה שאינה ברשותו היכי מצי מפיק לה? [איך מוציא אותה [את המשכון]. רש"י: ואם איתא לדרב הונא - שהשומר המשלם דמים נשבע שאינה ברשותו אמאי חיישינן לשמא יוציא, הא אשתבע] אמר רבא אמר רב יוסף שיש עדים שנשרפה. [דהשתא [שעכשיו] לא אשבעינהו שהרי הביא עדים. רש"י] אי הכי מהיכא מייתי לה [אם כך מהיכן מביא אותה] ? אלא אמר רב יוסף שיש עדים שנגנבה. סוף סוף מהיכא מייתי לה? דטרח ומייתי לה. [ומביא אותה. רש"י: מחזר ושואל אחר הנכנסים בביתו וימצא הגנב] אי הכי [אם כך] כי משתבע מלוה נמי לטרח לוה וליתי [אם כך כשנשבע המלווה גם יטרח הלווה ויביא] ? בשלמא מלוה ידע מאן קא עייל ונפק [מי נכנס ויוצא] בביתיה ואזיל וטרח ומייתי לה [וילך ויטרח ויביא אותה] , אלא לוה מי [האם] ידע מאן עייל ונפיק בביתיה דמלוה? אביי אומר גזירה שמא יטעון ויאמר לו אחר שבועה מצאתיה. [אם לא היו הופכים את שבועת מודה במקצת לומר שהמלווה יישבע ויטול, היה הלווה נשבע שהמשכון היה שווה שלושה דינרים. והמלווה היה נשבע שאינה ברשותו ככל שומר שטוען שאבדה, אבל יש לחשוש שאחר כך היה המלווה טוען שאחרי השבועה

בבא מציעא - דף ל"ד עמוד ב'

פשיטא [מקדים את הדין שפשוט שהוא כך ואחריו שואל על הדין שאינו פשוט] , אמר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הא קאמר הריני משלם [ואז מתקיים התנאי ונקנית הבהמה לשומר לגבי לזכות בכפל שישלם הגנב עליה] . אלא אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מאי? מי [האם] אמרינן מהדר קא הדר ביה [חזר בו. ולא התקיים התנאי ולא נקנית לו הבהמה לכפל ], או דלמא [או שמא] במלתיה קאי [בדברו עומד. שישלם] , ודחויי הוא דקא מדחי ליה [רצונו לשלם רק דוחה אותו עד שימצא מעות] ? . . (תוספות: "וחזר ואמר איני משלם מאי, מי אמרינן מהדר קהדר ביה. מכאן מוכיח רבינו תם דאם אמר לחברו השבע וטול קודם שנשבע יכול לחזור בו ולומר אשבע ולא אשלם [סוגייתנו נשארה בלא הכרעה. מכיוון שלהלכה יש ספק לגבי משמעות הלשון באופן שדיבר רבינו תם שיש בו אחד מהם מוחזק המוציא מחבירו עליו הראיה והתובע אינו יכול להוציא ממון מספק] ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח א') דאמר עבדי גנבת והלה אומר אתה מכרתו לי רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו, לא גרס נשבע בלא וא"ו דמשמע שבעל כרחו ישבע. ובריש שבועת הדיינים (שבועות ל"ט א' ושם דיבור המתחיל