אמר רבי ירמיה פעמים ששניהם בחטאת, פעמים ששניהם באשם, פעמים שהשוכר בחטאת והשואל באשם, פעמים שהשוכר באשם והשואל בחטאת. [פעמים ששניהם בחטאת - אמתניתין קאי השוכר והשואל נשבעו לשקר ולא כפרו ממון והרי הן בשבועות ביטוי וקרבן שלו חטאת כדכתיב בויקרא או נפש כי תשבע וגו'.
שניהם באשם - אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב' שנים דכתיב (ויקרא ה) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות. רש"י]
הא כיצד, כפירת ממון אשם, ביטוי שפתים חטאת.
פעמים ששניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו נאנסה [נאנסה על ידי לסטים ונשבעו שכך הוה, אע"פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו. רש"י], שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור, בחטאת, שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב, בחטאת. [מתה כדרכה ונאנסה על ידי ליסטים שניהם הם דין אונס ששוכר פטור עליו ושואל חייב עליו. ולכן אין נפקא מינא לממון בשבועה זו ושניהם חייבים עליה חטאת משום שבועת שקר ולא אשם משום כפירת ממון.
רש"י: שוכר דבין כך ובין כך מיפטר מתשלומין קאי בחטאת.
בין כך ובין כך - בין שנשבע באמת שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם הודה על האמת היה פטור, שבועת ביטוי היא ובחטאת.
שואל דבין כך ובין כך חייב לשלם - נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי קאי בחטאת]
פעמים ששניהם באשם כגון שנגנבה [על גניבה גם שוכר חייב לשלם] ואמרו [בשקר ונשבעו על כך] מתה מחמת מלאכה [ובזה גם שואל פטור מלשלם], דתרוייהו קא כפרי ממונא דהא מיחייבי וקא פטרי נפשייהו. [ששניהם כופרים ממון שהרי חייבים ופוטרים עצמם.
רש"י: כגון שנגנבה - והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל ישלם לשוכר.
ואמרו מתה מחמת מלאכה - ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם לבעלים]
שוכר בחטאת ושואל באשם כגון שמתה כדרכה [היינו אונס ששוכר פטור מלשלם ושואל חייב. רש"י: שמתה כדרכה - ואם הודו על האמת שוכר פטור ושואל חייב] ואמרו מתה מחמת מלאכה [ואז גם שואל פטור מלשלם], שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור, חייב בחטאת, שואל דמיחייב במתה כדרכה וקא פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה, באשם.
.
.
(בחידושי רבי עקיבא איגר הקשה למה השואל חייב באשם משום שכפר ממון, שהרי השוכר נפטר מתביעת הבעלים, והשואל חייב לשלם לשוכר ולא לבעלים. ואם השואל לא היה משקר להישבע שמתה כדרכה גם היה פטור מתביעת השוכר עליו כיוון שהשוכר עצמו נשבע שמתה מחמת מלאכה והודה בזה שהשואל פטור מלשלם לו. ואפילו אם באו עדים אחר כך שמתה שלא מחמת מלאכה מכל מקום הודאת פיו פוטרת גם במקום עדים. ונשאר בצריך עיון (יעויין שם שכתב דרך ליישב וכתב שעדיין אינו מיושב). ולפום ריהטא לא ידעתי למה לא רצה ליישב שרבי ירמיה אמר לשיטת רבי יוסי שלקמן פוסקים הלכה כמותו, והשואל חייב לשלם לבעלים ולכן מה שנשבע שמתה מחמת מלאכה היא כפירת ממון לבעלים)
.
.
שוכר באשם ושואל בחטאת כגון שנגנבה [ושניהם חייבין. רש"י] ואמרו מתה כדרכה [השוכר פוטר עצמו בשקר אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם. רש"י], שוכר הוא דמיחייב בגניבה ואבידה וקא פטר נפשיה במתה כדרכה, באשם, שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב, בחטאת. [חיובי מיחייב - לשלם, קאי על שבועתו בחטאת. רש"י]
מאי קא משמע לן? [מאי קא משמע לן [מה משמיענו] רבי ירמיה, משניות שלימות הן בשבועות המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות [כיוון שלא כפר ממון], מחובה לפטור חייב [על כפירת הממון]. רש"י]
לאפוקי [להוציא] מדרבי אמי דאמר כל שבועה שהדיינים משביעים אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי שנאמר: (ויקרא ה, ד) "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים" - כי תשבע מעצמה. קא משמע לן דלא כרבי אמי.
.
.
.
אתמר [נאמר], שומר שמסר לשומר [שלא ברשות הבעלים], רב אמר פטור [מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו. רש"י], ורבי יוחנן אמר חייב. [אפילו באונסין. רש"י]
אמר אביי לטעמיה דרב לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר [ולא מיבעיא כו' - דפטור מן האונסין ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר. רש"י] דעלויי עלייה לשמירתו [בהמת הבעלים שמורה כעת שמירה מעולה יותר], אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו [שמירת שומר חינם גרועה משמירת שומר שכר] פטור. מאי טעמא, דהא מסרה לבן דעת.
ולטעמיה דרבי יוחנן לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חינם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב, דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר.
אמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא [לא בפירוש נאמר אלא הסקנו שכך דעתו]. דהנהו גינאי [העובדים בגינה] דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא [שכל יום היו מפקידים את המעדר שלהם אצל אותה סבתא], יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו [יום אחד הפקידוהו אצל אחד מהם], שמע קלא בי הלולא [שמע קול בבית ההילולא] נפק אזל [יצא, הלך], אפקדינהו לגבה דההיא סבתא [הפקידו אצל אותה סבתא. שלא מדעת הבעלים, כיוון שרצה ללכת להילולא]. אדאזל ואתא אגנוב מרייהו [עד שהלך ובא נגנב המעדר].
אתא לקמיה [בא לפני] דרב ופטריה.
מאן דחזא [מי שראה] סבר משום שומר שמסר לשומר פטור [מאן דחזא - אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר שומר שמסר לשומר פטור. רש"י], ולא היא, שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו. [שונה שם שכל יום גם הם עצמם אצל אותה סבתא היו מפקידים.
רש"י: הוו מפקדי לה - דלא מצו אמרי ליה [שאינם יכולים לומר לו] אין רצוננו שיהא בידה [אבל אם השומר מסר לשומר אחר שהבעלים לא היה נוהג להפקיד אצלו תדיר מודה רב שיכול לומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר]]
יתיב [ישב] רבי אמי וקאמר לה להא שמעתא [ואמר את אותה סוגיא שלרבי יוחנן שומר שמסר לשומר חייב. רש"י: להא שמעתא - דר' יוחנן רביה].
איתיביה [הקשה לו] ר' אבא בר ממל לר' אמי: "השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר". ואם איתא [ואם ישנה], לימא ליה [לומר לו] אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר?
אמר ליה הכא [כאן] במאי עסקינן בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל.
אי הכי [אם כך] לבעלים בעי [צריך] לשלומי? [אי הכי לבעלים בעי לשלומי שואל שהם השאילוה לו. רש"י]
דאמרו ליה לדעתך. [דאמרי ליה בעלים לשוכר לדעתך - כרצונך, אם תרצה להשאילה לו ימי שכירותך אין אנו מקפידין. הלכך הוא השאילה והבעלים אין יכולין לומר אין רצוננו. רש"י]
מתיב [מקשה] רמי בר חמא: "המפקיד מעות אצל חבירו, צררן והפשילן לאחוריו, מסרן לבנו ובתו הקטנים [מסרן לבנו כו' - או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים. רש"י] ונעל בפניהם שלא כראוי [בפניהם - בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות. רש"י] חייב, שלא שמר כדרך השומרים".
טעמא דקטנים הא גדולים פטור, אמאי [למה], נימא [נאמר] ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר?
אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. [על דעת אשתו ובניו - על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים ואין יכולין לומר אין רצוננו כו'. רש"י]
שניהם באשם - אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב' שנים דכתיב (ויקרא ה) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות. רש"י]
הא כיצד, כפירת ממון אשם, ביטוי שפתים חטאת.
פעמים ששניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו נאנסה [נאנסה על ידי לסטים ונשבעו שכך הוה, אע"פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו. רש"י], שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור, בחטאת, שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב, בחטאת. [מתה כדרכה ונאנסה על ידי ליסטים שניהם הם דין אונס ששוכר פטור עליו ושואל חייב עליו. ולכן אין נפקא מינא לממון בשבועה זו ושניהם חייבים עליה חטאת משום שבועת שקר ולא אשם משום כפירת ממון.
רש"י: שוכר דבין כך ובין כך מיפטר מתשלומין קאי בחטאת.
בין כך ובין כך - בין שנשבע באמת שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם הודה על האמת היה פטור, שבועת ביטוי היא ובחטאת.
שואל דבין כך ובין כך חייב לשלם - נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי קאי בחטאת]
פעמים ששניהם באשם כגון שנגנבה [על גניבה גם שוכר חייב לשלם] ואמרו [בשקר ונשבעו על כך] מתה מחמת מלאכה [ובזה גם שואל פטור מלשלם], דתרוייהו קא כפרי ממונא דהא מיחייבי וקא פטרי נפשייהו. [ששניהם כופרים ממון שהרי חייבים ופוטרים עצמם.
רש"י: כגון שנגנבה - והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל ישלם לשוכר.
ואמרו מתה מחמת מלאכה - ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם לבעלים]
שוכר בחטאת ושואל באשם כגון שמתה כדרכה [היינו אונס ששוכר פטור מלשלם ושואל חייב. רש"י: שמתה כדרכה - ואם הודו על האמת שוכר פטור ושואל חייב] ואמרו מתה מחמת מלאכה [ואז גם שואל פטור מלשלם], שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור, חייב בחטאת, שואל דמיחייב במתה כדרכה וקא פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה, באשם.
.
.
(בחידושי רבי עקיבא איגר הקשה למה השואל חייב באשם משום שכפר ממון, שהרי השוכר נפטר מתביעת הבעלים, והשואל חייב לשלם לשוכר ולא לבעלים. ואם השואל לא היה משקר להישבע שמתה כדרכה גם היה פטור מתביעת השוכר עליו כיוון שהשוכר עצמו נשבע שמתה מחמת מלאכה והודה בזה שהשואל פטור מלשלם לו. ואפילו אם באו עדים אחר כך שמתה שלא מחמת מלאכה מכל מקום הודאת פיו פוטרת גם במקום עדים. ונשאר בצריך עיון (יעויין שם שכתב דרך ליישב וכתב שעדיין אינו מיושב). ולפום ריהטא לא ידעתי למה לא רצה ליישב שרבי ירמיה אמר לשיטת רבי יוסי שלקמן פוסקים הלכה כמותו, והשואל חייב לשלם לבעלים ולכן מה שנשבע שמתה מחמת מלאכה היא כפירת ממון לבעלים)
.
.
שוכר באשם ושואל בחטאת כגון שנגנבה [ושניהם חייבין. רש"י] ואמרו מתה כדרכה [השוכר פוטר עצמו בשקר אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם. רש"י], שוכר הוא דמיחייב בגניבה ואבידה וקא פטר נפשיה במתה כדרכה, באשם, שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב, בחטאת. [חיובי מיחייב - לשלם, קאי על שבועתו בחטאת. רש"י]
מאי קא משמע לן? [מאי קא משמע לן [מה משמיענו] רבי ירמיה, משניות שלימות הן בשבועות המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות [כיוון שלא כפר ממון], מחובה לפטור חייב [על כפירת הממון]. רש"י]
לאפוקי [להוציא] מדרבי אמי דאמר כל שבועה שהדיינים משביעים אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי שנאמר: (ויקרא ה, ד) "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים" - כי תשבע מעצמה. קא משמע לן דלא כרבי אמי.
.
.
.
אתמר [נאמר], שומר שמסר לשומר [שלא ברשות הבעלים], רב אמר פטור [מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו. רש"י], ורבי יוחנן אמר חייב. [אפילו באונסין. רש"י]
אמר אביי לטעמיה דרב לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר [ולא מיבעיא כו' - דפטור מן האונסין ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר. רש"י] דעלויי עלייה לשמירתו [בהמת הבעלים שמורה כעת שמירה מעולה יותר], אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו [שמירת שומר חינם גרועה משמירת שומר שכר] פטור. מאי טעמא, דהא מסרה לבן דעת.
ולטעמיה דרבי יוחנן לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חינם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב, דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר.
אמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא [לא בפירוש נאמר אלא הסקנו שכך דעתו]. דהנהו גינאי [העובדים בגינה] דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא [שכל יום היו מפקידים את המעדר שלהם אצל אותה סבתא], יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו [יום אחד הפקידוהו אצל אחד מהם], שמע קלא בי הלולא [שמע קול בבית ההילולא] נפק אזל [יצא, הלך], אפקדינהו לגבה דההיא סבתא [הפקידו אצל אותה סבתא. שלא מדעת הבעלים, כיוון שרצה ללכת להילולא]. אדאזל ואתא אגנוב מרייהו [עד שהלך ובא נגנב המעדר].
אתא לקמיה [בא לפני] דרב ופטריה.
מאן דחזא [מי שראה] סבר משום שומר שמסר לשומר פטור [מאן דחזא - אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר שומר שמסר לשומר פטור. רש"י], ולא היא, שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו. [שונה שם שכל יום גם הם עצמם אצל אותה סבתא היו מפקידים.
רש"י: הוו מפקדי לה - דלא מצו אמרי ליה [שאינם יכולים לומר לו] אין רצוננו שיהא בידה [אבל אם השומר מסר לשומר אחר שהבעלים לא היה נוהג להפקיד אצלו תדיר מודה רב שיכול לומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר]]
יתיב [ישב] רבי אמי וקאמר לה להא שמעתא [ואמר את אותה סוגיא שלרבי יוחנן שומר שמסר לשומר חייב. רש"י: להא שמעתא - דר' יוחנן רביה].
איתיביה [הקשה לו] ר' אבא בר ממל לר' אמי: "השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר". ואם איתא [ואם ישנה], לימא ליה [לומר לו] אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר?
אמר ליה הכא [כאן] במאי עסקינן בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל.
אי הכי [אם כך] לבעלים בעי [צריך] לשלומי? [אי הכי לבעלים בעי לשלומי שואל שהם השאילוה לו. רש"י]
דאמרו ליה לדעתך. [דאמרי ליה בעלים לשוכר לדעתך - כרצונך, אם תרצה להשאילה לו ימי שכירותך אין אנו מקפידין. הלכך הוא השאילה והבעלים אין יכולין לומר אין רצוננו. רש"י]
מתיב [מקשה] רמי בר חמא: "המפקיד מעות אצל חבירו, צררן והפשילן לאחוריו, מסרן לבנו ובתו הקטנים [מסרן לבנו כו' - או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים. רש"י] ונעל בפניהם שלא כראוי [בפניהם - בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות. רש"י] חייב, שלא שמר כדרך השומרים".
טעמא דקטנים הא גדולים פטור, אמאי [למה], נימא [נאמר] ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר?
אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. [על דעת אשתו ובניו - על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים ואין יכולין לומר אין רצוננו כו'. רש"י]
תגובות
הוסף רשומת תגובה