מתני' ואלו חייב להכריז, מצא פירות בכלי [וסתם כלי יש בו סימן. רש"י], או כלי כמות שהוא [ריקן. רש"י], מעות בכיס [כיס יש בו סימן לבעלים. רש"י], או כיס כמות שהוא, צבורי פירות [בגמרא מפרש סימנייהו או מנין או מקום. רש"י], צבורי מעות, שלשה מטבעות זה על גב זה [בגמרא מפרש סימנייהו. רש"י], כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין, וכדי שמן, הרי אלו חייב להכריז.
.
.
גמ' טעמא דמצא פירות בכלי ומעות בכיס [טעמא דמצא כו' - התם [שם] הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי. רש"י], הא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, הרי אלו שלו [הא כלי ולפניו פירות הרי אלו הפירות של מוצאן, ואע"פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן מהאי מנא נפל [מכלי זה נפל. מנא - כלי]. רש"י]. תנינא להא דתנו רבנן: "מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, הרי אלו שלו. מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע חייב להכריז". [מקצתן בכלי כו' - הדבר מוכיח דהנך [שאלה] דעל גבי קרקע דהנך [של אלה] הוא, וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי, וכן מעות לבעל הכיס. רש"י]
ורמינהו [ומקשים מהברייתא]: "מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן [כגון מעות לפני כיס. רש"י] חייב להכריז [על הכל. וינתנו המעות לבעל הכיס. רש"י]. בא בעל סימן ונטל את שלו זכה הלה בדבר שאין בו סימן". [בא בעל סימן ונטל את שלו - את הכיס, ואמר אין המעות שלי, זכה הלה במעות. רש"י]
אמר רב זביד לא קשיא הא [דקתני הרי אלו שלו. רש"י] בכובא [בגיגית] וכיתנא [ופשתן], הא בצנא [בסל] ופירי. [בכובא וכיתנא - גיגית מוטלת ופשתן לפניה, דודאי האי פשתן לאו מכובא נפל, דאי מינה נפל הוה משתייר בה, והוא הדין לכיס ולפניו מעות מהאי טעמא. והא דקתני חייב - בצנא ופירי [סל ופירות], דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו [שעשויים להחליק ונופלים ממנו כולם]. רש"י.
לפי רש"י לשון הברייתא "כלי ולפניו פירות" פירושו גיגית ופשתן, ואם כן פשתן נקרא פירות, וכמו שנאמר במדרש "ויבא קין מפרי האדמה" - זרע פשתן הביא. ובתוספות כתבו שזהו דוחק עיין שם]
רב פפא אמר הא והא בצנא ופירי ולא קשיא הא דאשתייר בה מידי [מאומה] הא דלא אשתייר בה מידי. [הא דקתני חייב בדאשתייר ואיכא למימר הנך דאבראי מיניה נפל [ויש לומר אלה שבחוץ ממנו נפל]. והא דלא אשתייר, כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו אי [אם] מתוכו נפל הוה משתייר ביה, דאוגנין מעכבי ליה. רש"י]
ואיבעית אימא [ואם רצונך אמור] הא והא דלא אשתייר בה מידי, ולא קשיא הא דמהדרי אפיה לגבי פירי [שמוחזרין פניו לצד הפירות. אז אומרים שהם של בעל הכלי], הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי.
ואיבעית אימא הא והא דמהדרי אפיה לגבי פירי, ולא קשיא הא דאית לה אוגנין לצנא [זו שיש לו אוגנין לסל. ואם לא נשתיירו מהפירות בסל מוכח שלא ממנו נפלו, שכיוון שיש לו אוגנין אם ממנו היו נופלים האוגנין היו מעכבים מקצתן בסל], הא דלית לה אוגנין לצנא [וגם בלא נשארו פירות בסל אפשר שממנו נפלו והחליקו כולם לחוץ].
.
.
"צבורי פירות וצבורי מעות".
שמעת מינה מנין הוי סימן? [דאי לאו הכי מאי סימן איכא [שאם לא כך מה סימן יש]. רש"י]
תני צבור פירות. [דאין כאן מנין ומאי סימניה, מקום. דכיון דצבורין הינוח הוה, ויהיב [ונותן] סימנא במקום פלוני הנחתים. רש"י]
שמעת מינה מקום הוי סימן?
תני צבורי פירות. [תני צבורי פירות - סימני מנין הוא דהוי. מדחי ליה לא הא תפשוט ולא הא תפשוט. רש"י]
.
.
"שלשה מטבעות זה על גב זה".
אמר רבי יצחק מגדלאה, והוא שעשויין כמגדלין.[לקמיה מפרש ששלשתן רחבין זה מזה, ומניח מלמטה את הרחב ועליו את הבינוני ועליון הוא הקצר שבכולן כמגדל זה העשוי היסוד רחב ומקצר ועולה, וכי מנחי הכי [וכשמונחים כך] לאו דרך נפילה הוה אלא דרך הינוח והיה דעתו לחזור ולטלן ושכח, הלכך נוטל ומכריז וזה בא ונותן סימן ואומר מגדלין היו עשויין. רש"י]
תניא נמי הכי [גם כך]: "מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו. עשויין כמגדלים חייב להכריז. ואלו הן עשויין כמגדלים שלשה מטבעין זה על גב זה [ג' מטבעות שאין דומות זו לזו ברחבן. רש"י]".
הא גופא קשיא אמרת: "מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו", הא משלחפי שלחופי [מקצת זו על חבירתה ומקצת על גבי קרקע. רש"י] חייב להכריז [אלמא כי האי גוונא לאו דרך נפילה הוא. רש"י].
אימא [אמור] סיפא: "עשויין כמגדלין חייב להכריז", הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו?
תנא כל שאין עשויין כמגדלין מפוזרות קרי להו.
.
.
אמר רבי חנינא לא שנו אלא של שלשה מלכים [קא סלקא דעתך שלא היו צורותיהם שוות שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו. רש"י], אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז.
היכי דמי [באיזה אופן], אי [אם] דעשויין כמגדלין [שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית. רש"י], אפילו של מלך אחד [שצורת שלשתן שוות. רש"י] נמי [גם. יכריז], ואי דאין עשויין כמגדלין אפילו של שלשה מלכים נמי לא?
אלא אי אתמר הכי אתמר [אלא אם נאמר כך נאמר], לא שנו אלא של מלך אחד כעין שלשה מלכים [כלומר אפילו הן של מלך אחד שצורת שלשתן שוה, והן כעין שלשה מלכים שחלוקין ברחבן ודומין לג' מטבעות. רש"י] והיכי דמי [ובאיזה אופן], דעשויין כמגדלים, רויחא תתאה [המרווח תחתון], ומציעא עילויה [ואמצעי עליו], וזוטא עילויה מציעא [והקטן על האמצעי], דאמרינן אנוחי אנחינהו.
אבל של מלך אחד דכולהו כי הדדי נינהו [שכולם זה כמו זה הם. רש"י: שוין ברחבן] אע"ג דמנחי אהדדי [שמונחים זה על זה. רש"י: זה על זה ולאו משלחפי] הרי אלו שלו, אימר אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפול [אמור הזדמן וזה עם זה נפלו. רש"י: אימור אתרמויי אתרמי [הזדמן] דהכי [שכך] נפל ואין זה הינוח, וסימן אין לו בהם ואפילו מקום, דלא ידע היכן נפל].
ורבי יוחנן אמר אפילו של מלך אחד נמי[גם] מכריז.
מאי מכריז, מנין.
מאי איריא [דווקא] תלתא [שלוש], אפילו תרין נמי [אפילו שניים גם]?
אמר רבינא טבעא מכריז. [מטבעות מצאתי. הלכך תרי לאו סימנא הוא דמיעוט מטבעות ב'. רש"י]
.
.
בעי [הסתפק] רבי ירמיה, כשיר מהו [מוטלין בעגול כאצעדה. רש"י], כשורה מהו [זו אצל זו. רש"י], כחצובה מהו [כג' רגלי קנקן כל אחד כנגד אויר של שני כזה [בדפוס מצוייר שהם מסודרים כמשולש]. רש"י], כסולם [רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו"ש. רש"י], מהו?
פשוט מהא [דרב נחמן. רש"י] חדא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כל שאילו מכניס לה קיסם ביניהן ונוטלם בבת אחת חייב להכריז. [וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת. רש"י]
.
.
(ברא"ש כאן כתב: "אבל כשירא וכשורא כחצובא בעיא היא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא דאיסורא הוא ומכריז". וזהו לשיטתו שהבאתי לעיל כ"א א' שבחצי קב בשתי אמות שהוא ספק יכריז מספק כיוון שאומרים באבידה ספק איסור תורה לחומרא. ולהרמב"ם שהבאתי שם שאומרים באבידה ספק ממון לקולא גם כאן מספק לא יטול ואם נטל זוכה כיוון שהוא כעת מוחזק והמוציא מחבירו עליו הראיה.
.
.
- - -
.
.
בעומק הדברים כוונת רבי ירמיה לצורות עליונות, שיר שהוא עיגול הוא ההשגחה הכללית כמבואר בספרי הרמח"ל, ושורה היא ההשגחה הפרטית, וחצובה היא מידה אמצעית שהקב"ה אינו משועבד למידה ימנית של חסד או שמאלית של דין אלא משמתמש בשתיהן כרצונו כי הוא אל חי ומביט ומקשיב ומאזין, וסולם הוא כמו וסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, והן ספק סימן כיוון שיש בהן שני צדדים, שהן ניכרות בעולם שכולו אומר כבוד, וגם החומר מסתיר אותן בעולם. ונמצא שהן ספק סימן וספק מקרה. ופושט בסולם כיוון שהוא מוצב ארצה וההתחלה להיכנס גלוי בעולם שאינה מקרה)
.
.
גמ' טעמא דמצא פירות בכלי ומעות בכיס [טעמא דמצא כו' - התם [שם] הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי. רש"י], הא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, הרי אלו שלו [הא כלי ולפניו פירות הרי אלו הפירות של מוצאן, ואע"פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן מהאי מנא נפל [מכלי זה נפל. מנא - כלי]. רש"י]. תנינא להא דתנו רבנן: "מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, הרי אלו שלו. מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע חייב להכריז". [מקצתן בכלי כו' - הדבר מוכיח דהנך [שאלה] דעל גבי קרקע דהנך [של אלה] הוא, וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי, וכן מעות לבעל הכיס. רש"י]
ורמינהו [ומקשים מהברייתא]: "מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן [כגון מעות לפני כיס. רש"י] חייב להכריז [על הכל. וינתנו המעות לבעל הכיס. רש"י]. בא בעל סימן ונטל את שלו זכה הלה בדבר שאין בו סימן". [בא בעל סימן ונטל את שלו - את הכיס, ואמר אין המעות שלי, זכה הלה במעות. רש"י]
אמר רב זביד לא קשיא הא [דקתני הרי אלו שלו. רש"י] בכובא [בגיגית] וכיתנא [ופשתן], הא בצנא [בסל] ופירי. [בכובא וכיתנא - גיגית מוטלת ופשתן לפניה, דודאי האי פשתן לאו מכובא נפל, דאי מינה נפל הוה משתייר בה, והוא הדין לכיס ולפניו מעות מהאי טעמא. והא דקתני חייב - בצנא ופירי [סל ופירות], דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו [שעשויים להחליק ונופלים ממנו כולם]. רש"י.
לפי רש"י לשון הברייתא "כלי ולפניו פירות" פירושו גיגית ופשתן, ואם כן פשתן נקרא פירות, וכמו שנאמר במדרש "ויבא קין מפרי האדמה" - זרע פשתן הביא. ובתוספות כתבו שזהו דוחק עיין שם]
רב פפא אמר הא והא בצנא ופירי ולא קשיא הא דאשתייר בה מידי [מאומה] הא דלא אשתייר בה מידי. [הא דקתני חייב בדאשתייר ואיכא למימר הנך דאבראי מיניה נפל [ויש לומר אלה שבחוץ ממנו נפל]. והא דלא אשתייר, כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו אי [אם] מתוכו נפל הוה משתייר ביה, דאוגנין מעכבי ליה. רש"י]
ואיבעית אימא [ואם רצונך אמור] הא והא דלא אשתייר בה מידי, ולא קשיא הא דמהדרי אפיה לגבי פירי [שמוחזרין פניו לצד הפירות. אז אומרים שהם של בעל הכלי], הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי.
ואיבעית אימא הא והא דמהדרי אפיה לגבי פירי, ולא קשיא הא דאית לה אוגנין לצנא [זו שיש לו אוגנין לסל. ואם לא נשתיירו מהפירות בסל מוכח שלא ממנו נפלו, שכיוון שיש לו אוגנין אם ממנו היו נופלים האוגנין היו מעכבים מקצתן בסל], הא דלית לה אוגנין לצנא [וגם בלא נשארו פירות בסל אפשר שממנו נפלו והחליקו כולם לחוץ].
.
.
"צבורי פירות וצבורי מעות".
שמעת מינה מנין הוי סימן? [דאי לאו הכי מאי סימן איכא [שאם לא כך מה סימן יש]. רש"י]
תני צבור פירות. [דאין כאן מנין ומאי סימניה, מקום. דכיון דצבורין הינוח הוה, ויהיב [ונותן] סימנא במקום פלוני הנחתים. רש"י]
שמעת מינה מקום הוי סימן?
תני צבורי פירות. [תני צבורי פירות - סימני מנין הוא דהוי. מדחי ליה לא הא תפשוט ולא הא תפשוט. רש"י]
.
.
"שלשה מטבעות זה על גב זה".
אמר רבי יצחק מגדלאה, והוא שעשויין כמגדלין.[לקמיה מפרש ששלשתן רחבין זה מזה, ומניח מלמטה את הרחב ועליו את הבינוני ועליון הוא הקצר שבכולן כמגדל זה העשוי היסוד רחב ומקצר ועולה, וכי מנחי הכי [וכשמונחים כך] לאו דרך נפילה הוה אלא דרך הינוח והיה דעתו לחזור ולטלן ושכח, הלכך נוטל ומכריז וזה בא ונותן סימן ואומר מגדלין היו עשויין. רש"י]
תניא נמי הכי [גם כך]: "מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו. עשויין כמגדלים חייב להכריז. ואלו הן עשויין כמגדלים שלשה מטבעין זה על גב זה [ג' מטבעות שאין דומות זו לזו ברחבן. רש"י]".
הא גופא קשיא אמרת: "מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו", הא משלחפי שלחופי [מקצת זו על חבירתה ומקצת על גבי קרקע. רש"י] חייב להכריז [אלמא כי האי גוונא לאו דרך נפילה הוא. רש"י].
אימא [אמור] סיפא: "עשויין כמגדלין חייב להכריז", הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו?
תנא כל שאין עשויין כמגדלין מפוזרות קרי להו.
.
.
אמר רבי חנינא לא שנו אלא של שלשה מלכים [קא סלקא דעתך שלא היו צורותיהם שוות שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו. רש"י], אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז.
היכי דמי [באיזה אופן], אי [אם] דעשויין כמגדלין [שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית. רש"י], אפילו של מלך אחד [שצורת שלשתן שוות. רש"י] נמי [גם. יכריז], ואי דאין עשויין כמגדלין אפילו של שלשה מלכים נמי לא?
אלא אי אתמר הכי אתמר [אלא אם נאמר כך נאמר], לא שנו אלא של מלך אחד כעין שלשה מלכים [כלומר אפילו הן של מלך אחד שצורת שלשתן שוה, והן כעין שלשה מלכים שחלוקין ברחבן ודומין לג' מטבעות. רש"י] והיכי דמי [ובאיזה אופן], דעשויין כמגדלים, רויחא תתאה [המרווח תחתון], ומציעא עילויה [ואמצעי עליו], וזוטא עילויה מציעא [והקטן על האמצעי], דאמרינן אנוחי אנחינהו.
אבל של מלך אחד דכולהו כי הדדי נינהו [שכולם זה כמו זה הם. רש"י: שוין ברחבן] אע"ג דמנחי אהדדי [שמונחים זה על זה. רש"י: זה על זה ולאו משלחפי] הרי אלו שלו, אימר אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפול [אמור הזדמן וזה עם זה נפלו. רש"י: אימור אתרמויי אתרמי [הזדמן] דהכי [שכך] נפל ואין זה הינוח, וסימן אין לו בהם ואפילו מקום, דלא ידע היכן נפל].
ורבי יוחנן אמר אפילו של מלך אחד נמי[גם] מכריז.
מאי מכריז, מנין.
מאי איריא [דווקא] תלתא [שלוש], אפילו תרין נמי [אפילו שניים גם]?
אמר רבינא טבעא מכריז. [מטבעות מצאתי. הלכך תרי לאו סימנא הוא דמיעוט מטבעות ב'. רש"י]
.
.
בעי [הסתפק] רבי ירמיה, כשיר מהו [מוטלין בעגול כאצעדה. רש"י], כשורה מהו [זו אצל זו. רש"י], כחצובה מהו [כג' רגלי קנקן כל אחד כנגד אויר של שני כזה [בדפוס מצוייר שהם מסודרים כמשולש]. רש"י], כסולם [רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו"ש. רש"י], מהו?
פשוט מהא [דרב נחמן. רש"י] חדא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כל שאילו מכניס לה קיסם ביניהן ונוטלם בבת אחת חייב להכריז. [וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת. רש"י]
.
.
(ברא"ש כאן כתב: "אבל כשירא וכשורא כחצובא בעיא היא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא דאיסורא הוא ומכריז". וזהו לשיטתו שהבאתי לעיל כ"א א' שבחצי קב בשתי אמות שהוא ספק יכריז מספק כיוון שאומרים באבידה ספק איסור תורה לחומרא. ולהרמב"ם שהבאתי שם שאומרים באבידה ספק ממון לקולא גם כאן מספק לא יטול ואם נטל זוכה כיוון שהוא כעת מוחזק והמוציא מחבירו עליו הראיה.
.
.
- - -
.
.
בעומק הדברים כוונת רבי ירמיה לצורות עליונות, שיר שהוא עיגול הוא ההשגחה הכללית כמבואר בספרי הרמח"ל, ושורה היא ההשגחה הפרטית, וחצובה היא מידה אמצעית שהקב"ה אינו משועבד למידה ימנית של חסד או שמאלית של דין אלא משמתמש בשתיהן כרצונו כי הוא אל חי ומביט ומקשיב ומאזין, וסולם הוא כמו וסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, והן ספק סימן כיוון שיש בהן שני צדדים, שהן ניכרות בעולם שכולו אומר כבוד, וגם החומר מסתיר אותן בעולם. ונמצא שהן ספק סימן וספק מקרה. ופושט בסולם כיוון שהוא מוצב ארצה וההתחלה להיכנס גלוי בעולם שאינה מקרה)
תגובות
הוסף רשומת תגובה