אמר רבא מדברי שניהם [מדקאמרי תרווייהו [שניהם. חכמים ורבי שמעון] פריקה עדיפא. רש"י] נלמד צער בעלי חיים דאורייתא [רש"י שבת קכ"ח ב': צער בעלי חיים דאורייתא - שנאמר עזוב תעזוב עמו, ואיכא מאן דדריש [ויש מי שדורש] טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות].
ואפילו רבי שמעון לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי [ואפילו רבי שמעון לא קאמר דאצטריך למכתב פריקה אלא משום דלא מסיימי קראי לטעינה. רש"י], אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר. משום מאי, לאו משום צער בעלי חיים דרשינן? [לאו משום צער בעלי חיים - והכי יליף [וכך לומד] מה טעינה דליכא [שאין] צער בעלי חיים חייב, פריקה דאיכא [שיש] צער בעלי חיים לא כל שכן. רש"י. מכיוון שצער בעלי חיים הוא סברא ללמוד קל וחומר מוכח שמהתורה חוששים לצער בעלי חיים]
דלמא [שמא] משום דאיכא חסרון כיס, והכי [וכך] קאמר ומה טעינה דלית [שאין] בה חסרון כיס חייב, פריקה דאית [שיש] בה חסרון כיס לא כל שכן.
וטעינה אין בה חסרון כיס? מי [האם] לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה [שעד שכך וכך בטל מהשוק שלו. רש"י: מי לא עסקינן - וכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה דאדהכי בטיל משוקיה], אי נמי [אם גם] אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה [יבואו גנבים ויטלו כל מה שיש עמו].
תדע דצער בעלי חיים דאורייתא[תדע דלרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון, ולרבי שמעון, צער בעלי חיים דאורייתא. רש"י] דקתני סיפא: "ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו, שנאמר (שמות כג, ה) "תחת משאו" משאוי שיכול לעמוד בו".
לאו מכלל דתנא קמא [מכלל דתנא קמא דרבי יוסי הגלילי, רבנן ורבי שמעון. רש"י. בדרך כלל תנא קמא פירושו הדעה הראשונה, אמנם כאן פירושו שתי הדעות שנאמרו לפני רבי יוסי הגלילי, דעת חכמים ודעת רבי שמעון] סבר זקוק לו, מאי טעמא, לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא? [זקוק לו - ואמאי זקוק לו, אי [אם] משום מצות עזב תעזב הא כתיב משאו הראוי לו, אלא משום צער בעלי חיים. רש"י. [נראה שכעת סבר שמסתבר שאם טען יתר על המשא הראוי לולא הטעם של צער בעלי חיים לא היה חיוב לעזור לו כיוון שהוא רצה להזיק את עצמו מדעת]]
דלמא [שמא] ב"תחת משאו" פליגי [חולקים] דרבי יוסי סבר דרשינן "תחת משאו" משאוי שיכול לעמוד בו, ורבנן סברי לא דרשינן תחת משאו. [לא דרשינן משאו - למשא הראוי לו דמשאו כל משא שעליו משמע. רש"י. [נראה שכעת מחדש שגם אם טען יתר על המשא הראוי לו לא אומרים שהזיק את עצמו מדעת אלא חוששים שמא טעה וסבר שהבהמה תוכל לשאת משא כזה]]
תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא [ותדע דהכי [שכך] הוא כדדחינא לך דצער בעלי חיים לאו דאורייתא. רש"י], דקתני רישא: "הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק, פטור, שנאמר "עמו"", ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא מה לי איתיה למריה בהדיה [ישנו לבעליו עמו] ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה [כשאין בעליו עמו. אע"פ שהבעלים אין ראוי שיעזור לו, מכל מקום היה מחוייב לפרוק משום צער הבהמה].
לעולם צער בעלי חיים דאורייתא, מי [האם] סברת פטור פטור לגמרי, ודלמא [ושמא] פטור בחנם וחייב בשכר. והכי קאמר רחמנא כי איתיה למריה בהדיה [כשישנו לבעליו עמו] עבד גביה בחנם, וכי ליתיה [אינו] למריה בהדיה עבד גביה בשכר, ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא. [עביד גביה - משום צער בעלי חיים ועל כורחו יטול שכר. רש"י]
.
.
(סימ"ן בהמ"ת בהמ"ת אוה"ב שונ"א רבצ"ן)
לימא [לומר] מסייע ליה [לימא מסייע ליה - לרבא דאמר לעיל צער בעלי חיים דאורייתא. רש"י]: "בהמת עובד כוכבים מטפל בה כבהמת ישראל". [מטפל בה - לפרוק משאה. רש"י]
אי [אם] אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי [כך] מטפל בה כבהמת ישראל, אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל?
התם [שם] משום איבה. [שלא לעורר שנאת העובד כוכבים]
הכי נמי מסתברא דקתני: "אם היתה טעונה יין אסור [יין נסך שאסור בהנאה] אין זקוק לה". אי [אם] אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה [אי אמרת לאו דאורייתא וטעמא משום איבה הוא משום הכי אין זקוק לה שיכול להשמט ולומר דבר איסור הוא לנו. רש"י], אלא אי אמרת דאורייתא אמאי אין זקוק לה?
הכי [כך] קאמר ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה. [הכי קאמר ולהטעינה - ולעולם דאורייתא, ורישא תנא מטפל בה בין בפריקה בין בטעינה, פריקה משום צער בעלי חיים וטעינה משום איבה, ולהטעינה יין אסור דלאו צערא איכא [יש] ולאו איבה איכא אין זקוק לה. רש"י]
.
.
תא [בוא] שמע: "בהמת עובד כוכבים ומשאוי ישראל וחדלת" [שמות כ"ג ה': "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". רש"י שם: "ומדרשו כך דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו וחדלת או בהמת נכרי ומשאו של ישראל וחדלת"], ואי [ואם] אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי [למה] וחדלת, עזב תעזב מבעי ליה [נצרך לו]?
לעולם צער בעלי חיים דאורייתא, התם [שם] בטעינה. [שאין צער לבהמה אם לא יטען. רש"י: לקמיה פריך הא בפריקה כתיב]
אי הכי [אם כך] אימא [אמור] סיפא: "בהמת ישראל ומשאוי עובד כוכבים עזב תעזב", ואי בטעינה אמאי עזב תעזב?
משום צערא דישראל. [שצריך להשהות שם. רש"י]
אי הכי אפילו רישא נמי [גם]?
רישא בְּחַמָר [הנוהג בחמור] עובד כוכבים [ואין בעל המשא שם ועל העובד כוכבים לטעון. רש"י], סיפא בְּחַמָר ישראל.
מאי פסקת? [מאי פסקת - וכי פסקת הדבר כן דכל בהמת עובד כוכבים הוי חַמָר עובד כוכבים, וכל בהמת ישראל הוי חַמָר ישראל. רש"י]
סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל. [סתם הדבר אדם אחר חמורו הולך]
והא וחדלת ועזב תעזב בפריקה הוא דכתיבי [שכתובים]?
אמר ליה הא מני [מי היא], רבי יוסי הגלילי היא, דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא.
.
.
תא שמע: "אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו", ואי סלקא דעתך [ואם עולה בדעתך] צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה? [לפרוק יש בו צער הבהמה ומשום כך יהיה עדיף מלטעון עם השונא]
אפילו הכי [כך] כדי לכוף את יצרו עדיף.
.
.
תא שמע: "שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים" [שונא שאמרו - קא סלקא דעתך שונא שאמרו אשונא דקרא קאי [על שונא של הפסוק עומד] דמשתעי [שמדבר] בפריקה כי תראה חמור שונאך רובץ וגו'. רש"י], אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי שונא ישראל ומה לי שונא עובד כוכבים?
מי [האם] סברת אשונא דקרא קאי? אשונא דמתניתין קאי. [אשונא דמתניתין קאי - אהך מתניתא דלעיל דשונא לטעון הוא. רש"י]
ואפילו רבי שמעון לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי [ואפילו רבי שמעון לא קאמר דאצטריך למכתב פריקה אלא משום דלא מסיימי קראי לטעינה. רש"י], אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר. משום מאי, לאו משום צער בעלי חיים דרשינן? [לאו משום צער בעלי חיים - והכי יליף [וכך לומד] מה טעינה דליכא [שאין] צער בעלי חיים חייב, פריקה דאיכא [שיש] צער בעלי חיים לא כל שכן. רש"י. מכיוון שצער בעלי חיים הוא סברא ללמוד קל וחומר מוכח שמהתורה חוששים לצער בעלי חיים]
דלמא [שמא] משום דאיכא חסרון כיס, והכי [וכך] קאמר ומה טעינה דלית [שאין] בה חסרון כיס חייב, פריקה דאית [שיש] בה חסרון כיס לא כל שכן.
וטעינה אין בה חסרון כיס? מי [האם] לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה [שעד שכך וכך בטל מהשוק שלו. רש"י: מי לא עסקינן - וכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה דאדהכי בטיל משוקיה], אי נמי [אם גם] אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה [יבואו גנבים ויטלו כל מה שיש עמו].
תדע דצער בעלי חיים דאורייתא[תדע דלרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון, ולרבי שמעון, צער בעלי חיים דאורייתא. רש"י] דקתני סיפא: "ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו, שנאמר (שמות כג, ה) "תחת משאו" משאוי שיכול לעמוד בו".
לאו מכלל דתנא קמא [מכלל דתנא קמא דרבי יוסי הגלילי, רבנן ורבי שמעון. רש"י. בדרך כלל תנא קמא פירושו הדעה הראשונה, אמנם כאן פירושו שתי הדעות שנאמרו לפני רבי יוסי הגלילי, דעת חכמים ודעת רבי שמעון] סבר זקוק לו, מאי טעמא, לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא? [זקוק לו - ואמאי זקוק לו, אי [אם] משום מצות עזב תעזב הא כתיב משאו הראוי לו, אלא משום צער בעלי חיים. רש"י. [נראה שכעת סבר שמסתבר שאם טען יתר על המשא הראוי לולא הטעם של צער בעלי חיים לא היה חיוב לעזור לו כיוון שהוא רצה להזיק את עצמו מדעת]]
דלמא [שמא] ב"תחת משאו" פליגי [חולקים] דרבי יוסי סבר דרשינן "תחת משאו" משאוי שיכול לעמוד בו, ורבנן סברי לא דרשינן תחת משאו. [לא דרשינן משאו - למשא הראוי לו דמשאו כל משא שעליו משמע. רש"י. [נראה שכעת מחדש שגם אם טען יתר על המשא הראוי לו לא אומרים שהזיק את עצמו מדעת אלא חוששים שמא טעה וסבר שהבהמה תוכל לשאת משא כזה]]
תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא [ותדע דהכי [שכך] הוא כדדחינא לך דצער בעלי חיים לאו דאורייתא. רש"י], דקתני רישא: "הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק, פטור, שנאמר "עמו"", ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא מה לי איתיה למריה בהדיה [ישנו לבעליו עמו] ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה [כשאין בעליו עמו. אע"פ שהבעלים אין ראוי שיעזור לו, מכל מקום היה מחוייב לפרוק משום צער הבהמה].
לעולם צער בעלי חיים דאורייתא, מי [האם] סברת פטור פטור לגמרי, ודלמא [ושמא] פטור בחנם וחייב בשכר. והכי קאמר רחמנא כי איתיה למריה בהדיה [כשישנו לבעליו עמו] עבד גביה בחנם, וכי ליתיה [אינו] למריה בהדיה עבד גביה בשכר, ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא. [עביד גביה - משום צער בעלי חיים ועל כורחו יטול שכר. רש"י]
.
.
(סימ"ן בהמ"ת בהמ"ת אוה"ב שונ"א רבצ"ן)
לימא [לומר] מסייע ליה [לימא מסייע ליה - לרבא דאמר לעיל צער בעלי חיים דאורייתא. רש"י]: "בהמת עובד כוכבים מטפל בה כבהמת ישראל". [מטפל בה - לפרוק משאה. רש"י]
אי [אם] אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי [כך] מטפל בה כבהמת ישראל, אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל?
התם [שם] משום איבה. [שלא לעורר שנאת העובד כוכבים]
הכי נמי מסתברא דקתני: "אם היתה טעונה יין אסור [יין נסך שאסור בהנאה] אין זקוק לה". אי [אם] אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה [אי אמרת לאו דאורייתא וטעמא משום איבה הוא משום הכי אין זקוק לה שיכול להשמט ולומר דבר איסור הוא לנו. רש"י], אלא אי אמרת דאורייתא אמאי אין זקוק לה?
הכי [כך] קאמר ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה. [הכי קאמר ולהטעינה - ולעולם דאורייתא, ורישא תנא מטפל בה בין בפריקה בין בטעינה, פריקה משום צער בעלי חיים וטעינה משום איבה, ולהטעינה יין אסור דלאו צערא איכא [יש] ולאו איבה איכא אין זקוק לה. רש"י]
.
.
תא [בוא] שמע: "בהמת עובד כוכבים ומשאוי ישראל וחדלת" [שמות כ"ג ה': "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". רש"י שם: "ומדרשו כך דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו וחדלת או בהמת נכרי ומשאו של ישראל וחדלת"], ואי [ואם] אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי [למה] וחדלת, עזב תעזב מבעי ליה [נצרך לו]?
לעולם צער בעלי חיים דאורייתא, התם [שם] בטעינה. [שאין צער לבהמה אם לא יטען. רש"י: לקמיה פריך הא בפריקה כתיב]
אי הכי [אם כך] אימא [אמור] סיפא: "בהמת ישראל ומשאוי עובד כוכבים עזב תעזב", ואי בטעינה אמאי עזב תעזב?
משום צערא דישראל. [שצריך להשהות שם. רש"י]
אי הכי אפילו רישא נמי [גם]?
רישא בְּחַמָר [הנוהג בחמור] עובד כוכבים [ואין בעל המשא שם ועל העובד כוכבים לטעון. רש"י], סיפא בְּחַמָר ישראל.
מאי פסקת? [מאי פסקת - וכי פסקת הדבר כן דכל בהמת עובד כוכבים הוי חַמָר עובד כוכבים, וכל בהמת ישראל הוי חַמָר ישראל. רש"י]
סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל. [סתם הדבר אדם אחר חמורו הולך]
והא וחדלת ועזב תעזב בפריקה הוא דכתיבי [שכתובים]?
אמר ליה הא מני [מי היא], רבי יוסי הגלילי היא, דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא.
.
.
תא שמע: "אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו", ואי סלקא דעתך [ואם עולה בדעתך] צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה? [לפרוק יש בו צער הבהמה ומשום כך יהיה עדיף מלטעון עם השונא]
אפילו הכי [כך] כדי לכוף את יצרו עדיף.
.
.
תא שמע: "שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים" [שונא שאמרו - קא סלקא דעתך שונא שאמרו אשונא דקרא קאי [על שונא של הפסוק עומד] דמשתעי [שמדבר] בפריקה כי תראה חמור שונאך רובץ וגו'. רש"י], אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי שונא ישראל ומה לי שונא עובד כוכבים?
מי [האם] סברת אשונא דקרא קאי? אשונא דמתניתין קאי. [אשונא דמתניתין קאי - אהך מתניתא דלעיל דשונא לטעון הוא. רש"י]
תגובות
הוסף רשומת תגובה