אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו [בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו. לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (י' א') ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל, ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם, וסתם נמי [גם] במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם, לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה. רש"י]
שבקו כולא עלמא מתניתין [עזבו כל האנשים את המשנה. רש"י: שבקו כולי עלמא מתניתין - מלחזור על גרסת משנתם] ואזלו בתר גמרא [והלכו אחר הגמרא .רש"י: לחשוב בסברא], הדר [חזר] דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא. [הדר דרש להו הוי רץ למשנה - לפי שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר. רש"י]
מאי דרוש? [מתחילה כשדרש שגמרא גדול. רש"י]
כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב: (ישעיהו נח, א) "הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם" הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות [לעמי פשעם - עמי דהיינו תלמידי חכמים, את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר. רש"י], ולבית יעקב [שאר העם. רש"י] חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות. [אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת. רש"י]
והיינו דתנן [אבות ד' י"ג]: "רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון". [הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ טעמי המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה.
שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך.
עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך. רש"י.
ברטנורא על אבות: "הוי זהיר בתלמוד - שיהא תלמודך בדקדוק וכהלכה. ששגגת תלמוד עולה זדון - אם תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך ותבוא להתיר את האסור הקב"ה מעלה על ידך כאילו עשית מזיד".
משמע מהברטנורא שנחשב זדון רק אם "תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך", אבל אם דקדקת ואעפ"כ טעית אינו נחשב זדון. וכן ברש"י משמע שנחשב זדון כיוון שלא נזהר לשאול מרבו, הא אם נזהר לשמוע ואעפ"כ טעה אינו נחשב כזדון. וכן מסתבר]
דרש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב: (ישעיהו סו, ה) [שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְהוָה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ] "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו" אלו תלמידי חכמים [ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין. רש"י]. "אמרו אחיכם" אלו בעלי מקרא. "שנאיכם" אלו בעלי משנה [ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה (כ"ב א') התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם. רש"י]. "מנדיכם" אלו עמי הארץ. [שתלמידי חכמים שנואין ומתועבין להן כנדה. רש"י]
שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים? [שמא תאמר אבד סברם - של אלו. שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן. רש"י]
תלמוד לומר "ונראה בשמחתכם". [תולא נאמר ואראה בשמחתכם, כך אמר הנביא אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם. רש"י]
שמא תאמר ישראל יבושו?
תלמוד לומר "והם יבושו" עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו. [והם יבושו - אותם שהם עובדי כוכבים שאינם ממנו ואינן נקראין על שם ישראל יבושו וישראל ישמחו. רש"י]
.
.
(בניהו בן יהוידע:
"שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים. נראה לי בס"ד אבד סברם קאי על בעלי מקרא ובעלי משנה, שלא למדו התלמוד שהוא המסביר סברה לדברי המקרא ולדברי המשנה, וכל הלימוד של הגמרא הוא אסבורי מסבר, וכל אדם קבלה נשמתו מהר סיני, הסברה של למוד הגמרא, ולזה אמר שמא תאמר כיון דאלו לא עסקי בתלמוד שהוא הגמרא, ששם הסברה, אבד חלק הסברה אשר קבלה נפשם בהר סיני.
ואומרו בטל סכויים קאי על עמי הארץ, וסכויים קאי על השכר של עולם הבא, כי עיקר התענוג שם הוא בראיה כמו שאמרו רבותינו ז"ל [ברכות י"ז ב'] צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנין מזיו השכינה, והיינו בראיה, וסכויים הוא לשון ראיה כלשון חכמים שבתלמוד, ושמא תאמר כיון דאלו עמי הארץ לא למדו כלל, לא מקרא ולא משנה, אבד עונג הראיה שלהם בעולם הבא, תלמוד לומר ונראה בשמחתכם, כי לבסוף כולם יתקנו, וכולם יראו בשמחה של התלמיד חכם, שהיא תהיה בראיית פני השכינה, שגם להם יהיה חלק בשמחה זו)
.
.
.
.
.
.
פרק שלישי - המפקיד
.
.
.
.
מתני' המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא [המפקיד ולא רצה לישבע - שבועת שומרים שלא פשע בה ושלא שלח בה יד שהיה יכול ליפטר בשבועה זו שהרי אמרו כו'. רש"י], נמצא הגנב משלם תשלומי כפל [גנב משלם את מה שגנב ועוד כפל כשווי הגניבה בתורת קנס על הגניבה ותשלום כפל הוא גם בכלים], טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה [או טבח או מכר אחרי שגנב, שנאמר (שמות כ"א ל"ו: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה"], למי משלם למי שהפקדון אצלו. [לשומר. רש"י: דכיון דשילם קנה כל תשלומיה ובגמרא מפרש טעמא]
נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם לבעל הפקדון.
.
.
(תוספות:
נגנבו. הוא הדין אם אמר פשעתי שהכפל שלו כדאמר בגמרא מגו דאי בעי פטר נפשיה בגניבה [מתוך שאם רצה פטר עצמו בגניבה. מתוך שהיה יכול לטעון שקר שאבדה בגניבה או אבידה והוא פטור, ולא להודות שאבדה בפשיעה והוא חייב, כיוון שלא טען כך הבעלים מקנה לו את הכפל], אלא אורחא דמילתא נקט נגנבו שהוא רגילות לטעון דבר שהוא פטור אע"פ שהוא רוצה לשלם. [רצונו לשלם, והיה יכול לומר פשעתי ולשלם, או לטעון נגנבו ואני פטור אבל איני רוצה להישבע שנגנבו ולכן אני משלם. ואומרים התוספות שיותר רגילות לטעון נגנבו ואיני רוצה להישבע מאשר פשעתי, ובשניהם הדין אחד שהבעלים מקנה לשומר את הכפל, וכמבואר בגמרא]". ועיין עוד שם בתוספות שהביאו פירוש ריב"ן בזה)
.
.
גמ' למה ליה למתני בהמה ולמה ליה למתני כלים?
צריכי, דאי [שאם] תנא בהמה הוה אמינא [היינו אומרים] בהמה הוא דמקני ליה כפילא משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה [שמרובה טרחה להכניסה ולהוציאה] אבל כלים דלא נפיש טירחייהו [שלא מרובה טרחם] אימא [אמור] לא מקני ליה כפילא. [לא מסרה לו מתחילה על מנת כן. רש"י]
ואי [ואם] תנא כלים הוה אמינא כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא נפיש כפלייהו [שלא מרובה כפל שלהם. רש"י: שאין באין לידי ארבעה וחמשה שאינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד], אבל בהמה דכי [שכאשר] טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אימא לא מקני ליה כפילא, צריכא.
מתקיף [מקשה] לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם? [מתקיף לה רמי כו' - אמתניתין קא מתמה.
והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - והיאך הקנו לו בעלים כפל זה שעדיין לא נתחייב בו גנב. רש"י]
שבקו כולא עלמא מתניתין [עזבו כל האנשים את המשנה. רש"י: שבקו כולי עלמא מתניתין - מלחזור על גרסת משנתם] ואזלו בתר גמרא [והלכו אחר הגמרא .רש"י: לחשוב בסברא], הדר [חזר] דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא. [הדר דרש להו הוי רץ למשנה - לפי שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר. רש"י]
מאי דרוש? [מתחילה כשדרש שגמרא גדול. רש"י]
כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב: (ישעיהו נח, א) "הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם" הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות [לעמי פשעם - עמי דהיינו תלמידי חכמים, את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר. רש"י], ולבית יעקב [שאר העם. רש"י] חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות. [אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת. רש"י]
והיינו דתנן [אבות ד' י"ג]: "רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון". [הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ טעמי המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה.
שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך.
עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך. רש"י.
ברטנורא על אבות: "הוי זהיר בתלמוד - שיהא תלמודך בדקדוק וכהלכה. ששגגת תלמוד עולה זדון - אם תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך ותבוא להתיר את האסור הקב"ה מעלה על ידך כאילו עשית מזיד".
משמע מהברטנורא שנחשב זדון רק אם "תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך", אבל אם דקדקת ואעפ"כ טעית אינו נחשב זדון. וכן ברש"י משמע שנחשב זדון כיוון שלא נזהר לשאול מרבו, הא אם נזהר לשמוע ואעפ"כ טעה אינו נחשב כזדון. וכן מסתבר]
דרש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב: (ישעיהו סו, ה) [שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְהוָה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ] "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו" אלו תלמידי חכמים [ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין. רש"י]. "אמרו אחיכם" אלו בעלי מקרא. "שנאיכם" אלו בעלי משנה [ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה (כ"ב א') התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם. רש"י]. "מנדיכם" אלו עמי הארץ. [שתלמידי חכמים שנואין ומתועבין להן כנדה. רש"י]
שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים? [שמא תאמר אבד סברם - של אלו. שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן. רש"י]
תלמוד לומר "ונראה בשמחתכם". [תולא נאמר ואראה בשמחתכם, כך אמר הנביא אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם. רש"י]
שמא תאמר ישראל יבושו?
תלמוד לומר "והם יבושו" עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו. [והם יבושו - אותם שהם עובדי כוכבים שאינם ממנו ואינן נקראין על שם ישראל יבושו וישראל ישמחו. רש"י]
.
.
(בניהו בן יהוידע:
"שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים. נראה לי בס"ד אבד סברם קאי על בעלי מקרא ובעלי משנה, שלא למדו התלמוד שהוא המסביר סברה לדברי המקרא ולדברי המשנה, וכל הלימוד של הגמרא הוא אסבורי מסבר, וכל אדם קבלה נשמתו מהר סיני, הסברה של למוד הגמרא, ולזה אמר שמא תאמר כיון דאלו לא עסקי בתלמוד שהוא הגמרא, ששם הסברה, אבד חלק הסברה אשר קבלה נפשם בהר סיני.
ואומרו בטל סכויים קאי על עמי הארץ, וסכויים קאי על השכר של עולם הבא, כי עיקר התענוג שם הוא בראיה כמו שאמרו רבותינו ז"ל [ברכות י"ז ב'] צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנין מזיו השכינה, והיינו בראיה, וסכויים הוא לשון ראיה כלשון חכמים שבתלמוד, ושמא תאמר כיון דאלו עמי הארץ לא למדו כלל, לא מקרא ולא משנה, אבד עונג הראיה שלהם בעולם הבא, תלמוד לומר ונראה בשמחתכם, כי לבסוף כולם יתקנו, וכולם יראו בשמחה של התלמיד חכם, שהיא תהיה בראיית פני השכינה, שגם להם יהיה חלק בשמחה זו)
.
.
.
.
.
.
פרק שלישי - המפקיד
.
.
.
.
מתני' המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא [המפקיד ולא רצה לישבע - שבועת שומרים שלא פשע בה ושלא שלח בה יד שהיה יכול ליפטר בשבועה זו שהרי אמרו כו'. רש"י], נמצא הגנב משלם תשלומי כפל [גנב משלם את מה שגנב ועוד כפל כשווי הגניבה בתורת קנס על הגניבה ותשלום כפל הוא גם בכלים], טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה [או טבח או מכר אחרי שגנב, שנאמר (שמות כ"א ל"ו: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה"], למי משלם למי שהפקדון אצלו. [לשומר. רש"י: דכיון דשילם קנה כל תשלומיה ובגמרא מפרש טעמא]
נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם לבעל הפקדון.
.
.
(תוספות:
נגנבו. הוא הדין אם אמר פשעתי שהכפל שלו כדאמר בגמרא מגו דאי בעי פטר נפשיה בגניבה [מתוך שאם רצה פטר עצמו בגניבה. מתוך שהיה יכול לטעון שקר שאבדה בגניבה או אבידה והוא פטור, ולא להודות שאבדה בפשיעה והוא חייב, כיוון שלא טען כך הבעלים מקנה לו את הכפל], אלא אורחא דמילתא נקט נגנבו שהוא רגילות לטעון דבר שהוא פטור אע"פ שהוא רוצה לשלם. [רצונו לשלם, והיה יכול לומר פשעתי ולשלם, או לטעון נגנבו ואני פטור אבל איני רוצה להישבע שנגנבו ולכן אני משלם. ואומרים התוספות שיותר רגילות לטעון נגנבו ואיני רוצה להישבע מאשר פשעתי, ובשניהם הדין אחד שהבעלים מקנה לשומר את הכפל, וכמבואר בגמרא]". ועיין עוד שם בתוספות שהביאו פירוש ריב"ן בזה)
.
.
גמ' למה ליה למתני בהמה ולמה ליה למתני כלים?
צריכי, דאי [שאם] תנא בהמה הוה אמינא [היינו אומרים] בהמה הוא דמקני ליה כפילא משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה [שמרובה טרחה להכניסה ולהוציאה] אבל כלים דלא נפיש טירחייהו [שלא מרובה טרחם] אימא [אמור] לא מקני ליה כפילא. [לא מסרה לו מתחילה על מנת כן. רש"י]
ואי [ואם] תנא כלים הוה אמינא כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא נפיש כפלייהו [שלא מרובה כפל שלהם. רש"י: שאין באין לידי ארבעה וחמשה שאינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד], אבל בהמה דכי [שכאשר] טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אימא לא מקני ליה כפילא, צריכא.
מתקיף [מקשה] לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם? [מתקיף לה רמי כו' - אמתניתין קא מתמה.
והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - והיאך הקנו לו בעלים כפל זה שעדיין לא נתחייב בו גנב. רש"י]
תגובות
הוסף רשומת תגובה