ואפילו לרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי [דברים אלה] כגון פירות דקל דעבידי דאתו [שעשויים לבוא] אבל הכא [כאן] מי יימר [מי יאמר] דמגנבא, ואם תימצי לומר דמגנבא מי יימר דמשתכח [שנמצא] גנב, ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דלמא [שמא] מודי [מודה] ומפטר. [ונפטר כי הכפל הוא קנס ומודה בקנס פטור. רש"י: ואפילו לר' מאיר דאמר - בפרק ג' דקדושין (ס"ג א') הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר [מקודשת. שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם] איכא למיגמר מינה [יש ללמוד ממנה] מוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם דאפליגו בה רב הונא ורב נחמן לקמן באיזהו נשך (ס"ו ב').
[אבל דווקא פירות דקל שמענו שמועיל לרבי מאיר ולא בכפל של פרה. שבפרה אין הכפל עשוי לבוא] מי יימר דמגנבא - שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה, דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה [רוצה להקנותה] שמשכה ממנו על מנת כן [שאם לא כן באיזה מעשה קניין קנה את הכפל]]
.
.
(חכמים סוברים שאי אפשר לעשות מעשה קניין עכשיו כדי שיחול אחר כך כשיבוא הדבר לעולם, אפילו בפירות דקל שעשויים לבוא, כיוון שהכח הפועל הנפעל מעשיית מעשה הקניין והוא הפועל שהחפץ ייצא מבעלות זה ויכנס לבעלות זה, אי אפשר לו להיות תלוי ועומד עד שיוכל לחול לאחר זמן ואם אינו חל מייד על החפץ מציאותו בטלה. ורבי מאיר סובר שמעשה קניין של עכשיו מועיל לפעול שכשיבואו הפירות לעולם אז יחול עליהם הקניין שנעשה עכשיו. אבל גם לרבי מאיר וודאי קניין חל רק אם יש גמירות דעת שלמה. ואם הדבר שעדיין אינו בעולם לא עשוי שיבוא, יש לומר שהמקנה לא גמר בדעתו שהוא מקנה אותו, שאפשר שהוא סובר שמא לא יבוא לעולם. ועיין לעיל ט"ז ב' שנתבאר עניין זה באורך)
.
.
אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו. [נעשה כאומר לו - בשעה שמסרה לו, דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר, והרי היא כמסרה לו על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה, נמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה דפרה כבר היא בעולם. רש"י.
וכן גם בדקל חכמים חולקים על רבי מאיר רק על כך שיכול להקנות פירות דקל שעדיין אינם בעולם, אבל אם מוכר לו דקל לפירותיו מודים שמועיל. שהוא קונה עכשיו שותפות בדקל, והסכמת השותפות שחלקו בדקל יהיה הזכויות שנקראות קניין פירות, דהיינו אכילת הפירות שיבואו, וחלקו של המוכר בדקל יהיה הזכויות שנקראות קניין גוף, דהיינו שגוף הדקל שלו לכל עניין מלבד אכילת פירות]
מתקיף [מקשה] לה רבי זירא אי הכי אפילו גיזותיה וולדותיה נמי [גם], אלמה תניא: "חוץ מגיזותיה וולדותיה"? [אי הכי - דנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו למפרע. רש"י]
אלא אמר רבי זירא נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה.
ומאי פסקא? [פסקא - פסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך ואין דעתו להקנות הולדות. רש"י]
סתמא דמלתא שבחא דאתא [שבא] מעלמא עביד איניש [עשוי אדם] דמקני. שבחא דמגופה לא עביד איניש דמקני.
איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רבא נעשה כאומר לו [בשעה שמסרה לו. רש"י] לכשתגנב ותרצה ותשלמני [אם תשלם לי הקרן. רש"י], סמוך לגניבתה קנויה לך. [סמוך לגניבתה קנויה לך - שעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך והיא כבר היתה בעולם. רש"י.
חכמים מודים שאם הדבר קיים עכשיו בעולם, יכול לעשות עכשיו מעשה קניין ולומר שהקניין יחול רק בעוד שלושים יום. וכך הוא עושה כאן, שבשעת מסירה הוא מקנה לו שותפות בפרה לגבי זכייה בכפל אבל אומר לו שהקניין שנעשה על ידי מעשה הקנאה זה יחול לא כעת אלא רק לאחר זמן, סמוך לפני גניבתה. ומלבד זאת יש גם תנאי בהקנאה זו כמו שנאמר גם מקודם שהוא על תנאי שישלם ולא ישבע ויפטר]
מאי בינייהו [מה ביניהם]?
איכא [יש] בינייהו קושיא דרבי זירא [שהקשה אם כן יקנה גיזותיה וולדותיה. ולרבא אין להקשות ואין צורך לחדש את התירוץ שנעשה כאומר לו חוץ מוולדותיה וגיזותיה. ומשמע שהתירוץ דחוק שיש להקשות מאי פסקא וכו', ויש חילוק שללשון השני אין צורך לחדש תירוץ זה.
רש"י: קושיא דר' זירא - ללישנא בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה].
אי נמי [אם גם] דקיימא באגם. [דהוה קיימא [שהיתה עומדת] באגם כשגנבה גנב. ללישנא בתרא לא קני כפילא דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו, ומשיכה ההוא שעתה לא הואי, ובמאי נקני.
ואם תאמר תקני לו משיכה ראשונה שמשכה לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה, הא אמרינן בכתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (פ"ב א') האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים לא קנה. רש"י.
עיין לעיל ט"ז ב' שאם אמר הריני מקנה לאחר שלושים (ולא אמר מעכשיו ולאחר שלושים), לכל הדעות צריך שאם הקנה בשטר שלא יישרף השטר עד סוף יום שלושים, ושם ביארתי הטעם לזה. כאן הוא קונה במשיכה בתחילת קבלת השמירה, ומעשה הקניין נעשה עכשיו אבל יחול לאחר זמן, בשעה שסמוך לגניבה. אם בשעה שסמוך לגניבה הפרה בחצירו של השומר, דהיינו שנגנבה מחצירו, אז מעשה המשיכה הראשון נמשך עד עכשיו בשעה שחל הקניין, שהיותה בחצירו היא המשך של המשיכה שגם היא עניינה הכנסה לרשותו וזה כמו שלא נשרף השטר עד יום ל', והקניין מועיל. אבל אם היא באגם, מעשה המשיכה הראשון בשעת קבלת הפרה לשמור, עכשיו בשעה שסמוך לגניבה שאז הקניין יש לו לחול המשיכה הראשונה כבר נפסקה, ולא יקנה את הפרה לגבי כפל. שזה כמו נשרף השטר בתוך ל'. ועיין ביאור בעניין זה לעיל ט"ז ב', ועיין עוד כתובות פ"ב א' ובתוספות שם.
וללשון הראשון השומר קונה את הכפל גם אם הפרה נגנבה מהאגם, כיוון שהוא קנה את גופה לכפל מייד בשעת המשיכה הראשונה ואז קנה אותה מייד וגמר לקנותה ואין זה קניין של לאחר שלושים יום. ושלושים יום הוא רק קיום תנאי שהוטל המכירה הראשונה. וכמו שמקנה בתנאי שירדו מחר גשמים אין צורך שהשטר לא יישרף לפני מחר, שהטלת תנאי אינה מעכבת את גמר חלות מעשה הקניין מלחול עכשיו, אלא הוא גומר לחול עכשיו ורק חלותו היא עם תנאי בה, והתנאי הוא פרט מהדינים שלה אחרי שהיא חלה כמו שיש לה פרטי הלכות שנובעים מכח שהיא חלה כך התנאי הוא אחד מפרטים אלה, ואינו חסרון בשלמות חלותה. וכמו שאם ייגח הוא ייצא מרשות בעליו אין זה מערער כעת את שלמות חלות בעלותו כך אם יתברר שמחר לא ירדו גשמים והקנין בטל למפרע ויצא מבעלותו אין זה עירעור על בעלותו עכשיו]
.
.
"שילם ולא רצה לישבע וכו'". [שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם למי שהפקדון אצלו]
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא שילם שילם ממש, אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם. [זה תלוי בפירוש כוונת הבעלים, כשהקנה את הבהמה בשעת המשיכה לגבי כפל ועשה תנאי שהשומר קונה את הכפל רק בתנאי שישלם את הקרן ולא ישבע ויפטר, האם אומדן כוונתו לגבי התנאי שהתנה שיקנה רק כשמשלם ממש, או התנה שיקנה בשעה שאומר שישלם ואפילו עדיין לא נתן מעות. וצריך ביאור שהרי התנאי הוא משום שנוח לו לבעלים לזכות בקרן בוודאי ולוותר על ספק הכפל, ואם כן דעתו על מעות הקרן שרוצה לזכות בהן ותמורתן הקנה את הכפל, ובאמירת השומר שישלם עדיין לא קיבל את הקרן, ולפי זה מסתבר שהתנאי הוא על תשלומים ממש. ושמא כיוון שכוונת התנאי היא לגרום לשומר לשלם, הזמן שהשומר גומר בדעתו אם לשלם או להישבע ולהיפטר הוא בזמן האמירה, רוצה הבעלים שידע השומר שאז מייד זמן חלות התנאי כדי שאז יגמור דעתו לומר שהוא משלם]
תנן: "שילם ולא רצה לישבע", שילם אין [הן] לא שילם לא.
אימא [אמור] סיפא: "נשבע ולא רצה לשלם", טעמא דלא רצה, הא רצה אע"פ שלא שילם.
אלא מהא ליכא למשמע מינה [אין לשמוע ממנה].
תניא כותיה [כמותו] דרבי יוחנן: "השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע [משמע שרק אמר ועדיין לא שילם], ואח"כ נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל לשוכר". [השוכר פרה ונגנבה כו' - אע"פ שהשוכר חייב בגניבה ואבידה מכל מקום אם רוצה לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר בשבועה, הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו בקרן נקנה לו הכפל. רש"י]
.
.
אמר רב פפא שומר חנם כיון שאמר פשעתי מקנה ליה כפילא דאי בעי [שאם רוצה] פטר נפשיה [עצמו] בגניבה. [מקנה ליה כפילא - נקנה לו הכפל. רש"י.
אין דרכו של רש"י לתרגם מארמית. ונראה כוונתו שלא נטעה לחשוב ש"מקנה" פירושו שהבעלים מקנה את הכפל. שאז יתפרש שבזמן שאומר פשעתי אז מקנה לא הבעלים את הכפל. ובאמת אינו כן, שאז אין מעשה קניין, וגם אם משלם מעות לא קונות מטלטלין, אלא הקניין היה בשעת המשיכה הראשונה והיה בו תנאי שיחול בתנאי שיאמר פשעתי. וכעת כשאומר מתקיים התנאי והכפל נקנה לו מכח הקניין הראשון שכבר נעשה קודם ולא שהבעלים מקנה לו עכשיו. וצריך לקרוא מיקנה ליה כפילא, דהיינו ניקנה, ולא מַקנה ליה]
שומר שכר כיון שאמר נגנבה מקנה ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה.
שואל שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילא, במאי הוה ליה למפטר נפשיה, במתה מחמת מלאכה? מתה מחמת מלאכה לא שכיח. [כל חיובי ופטורי דארבעה שומרין ילפינן מקראי לקמן בפרק השואל (צ"ד ב'), שומר חנם ישבע על הכל אם לא פשע. והשואל משלם את הכל. נושא שכר והשוכר פטורין מן האונסין וחייבין בגניבה ואבידה. שואל פטור במתה מחמת מלאכה הראויה לה דאמר ליה להכי אושלת [השאלת] לי ולא לאוקמה בכילתא. רש"י]
איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רב פפא שואל נמי [גם] כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה.
אמר ליה רב זביד הכי [כך] אמר אביי שואל עד שישלם. מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא.
תניא כוותיה [כמותו] דרב זביד: "השואל פרה מחבירו ונגנבה וקידם השואל ושילם [כעת סובר שמשמע שצריך שישלם ולא די שאמר] ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל".
ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתא [ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הוי תיובתא [קושיא מהברייתא] דנימא [שנאמר] כיון דטעמא דרב פפא משום דלא הוה ליה למפטר נפשיה דהא מתה מחמת מלאכה לא שכיחא אפילו קדם ושילם נמי אית ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא ותיקשי ליה הא, ודאי ליכא לאותובי דמצי אמר לך אנא אע"פ שאמר הריני משלם אמרי, ולא אמרי אע"פ ששילם. רש"י.
נראה שלשון המימרא שנמסרה בשם רב פפא היא רק ההלכה שאמר "שואל שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילא", והטעם להלכה "במאי הוה ליה למפטר נפשיה, במתה מחמת מלאכה? מתה מחמת מלאכה לא שכיח" הוא ביאור שאמרו בני הישיבה. לפי ביאורם שואל אינו קונה כפל כלל אפילו שילם, אבל אין קושיא מהברייתא כיוון שיש לומר שאין זה הביאור בדברי רב פפא, אלא אפשר לפרש דבריו שבא לומר שאם השואל רק אמר ועדיין לא שילם עדיין לא נקנה לו וכאביי כיוון שכל הנאה שלו, אבל אם שילם נקנה לו הכפל וכהברייתא], ללישנא בתרא לימא [לומר] תיהוי תיובתיה? [מי נימא [האם נאמר] דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא [ולא כהלשון האחרונה בדברי רב פפא שמייד כשאמר נקנה לו]. רש"י]
אמר לך רב פפא מי [האם] אלימא ממתניתין דקתני "שילם" ואוקימנא [והעמדנו] באמר, הכא נמי [כאן גם] באמר.
מי דמי [האם דומה], התם [שם] לא קתני "קידם" הכא קתני "קידם"?
מאי "קידם" קידם ואמר.
הא מדקתני גבי שוכר "ואמר" וגבי שואל "קידם" שמע מינה דוקא קתני [מדקדק משינוי הלשון שלא נאמר "ואמר הריני משלם" אלא שינה לומר "קידם ושילם" כדי לדייק שאין להעמיד באמר אלא לא נקנה לו עד שישלם ממש.
רש"י: והא מדקתני - תנא דברייתא גבי שוכר "ואמר", כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דר' יוחנן. וגבי שואל וקידם ושילם בהך דתניא כוותיה דרב זביד].
מידי גבי הדדי תניא? [וכי זו עם זו נשנו. אם הברייתות לגבי שוכר ולגבי שואל נשנו ביחד זו עם זו, יש לדקדק משינוי הלשון כמו שאמרנו. אבל אם לא נשנו זו עם זו אין לדקדק משינוי הלשון שיש לומר שזה אמרה בלשון שמורגל בו וזה אמרה בלשון שמורגל בו ואין שינוי הלשון מלמד מאומה ואפשר להעמיד קידם ושילם היינו קידם ואמר שישלם]
שיילינהו [שאלום. רש"י: בני הישיבה] לתנאי דבי רבי חייא ודבי רבי אושעיא [התלמידים הבקיאים בגרסת הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא. רש"י: לתנאי שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין קמ"א א') כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא], ואמרי גבי הדדי תניין.
[אבל דווקא פירות דקל שמענו שמועיל לרבי מאיר ולא בכפל של פרה. שבפרה אין הכפל עשוי לבוא] מי יימר דמגנבא - שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה, דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה [רוצה להקנותה] שמשכה ממנו על מנת כן [שאם לא כן באיזה מעשה קניין קנה את הכפל]]
.
.
(חכמים סוברים שאי אפשר לעשות מעשה קניין עכשיו כדי שיחול אחר כך כשיבוא הדבר לעולם, אפילו בפירות דקל שעשויים לבוא, כיוון שהכח הפועל הנפעל מעשיית מעשה הקניין והוא הפועל שהחפץ ייצא מבעלות זה ויכנס לבעלות זה, אי אפשר לו להיות תלוי ועומד עד שיוכל לחול לאחר זמן ואם אינו חל מייד על החפץ מציאותו בטלה. ורבי מאיר סובר שמעשה קניין של עכשיו מועיל לפעול שכשיבואו הפירות לעולם אז יחול עליהם הקניין שנעשה עכשיו. אבל גם לרבי מאיר וודאי קניין חל רק אם יש גמירות דעת שלמה. ואם הדבר שעדיין אינו בעולם לא עשוי שיבוא, יש לומר שהמקנה לא גמר בדעתו שהוא מקנה אותו, שאפשר שהוא סובר שמא לא יבוא לעולם. ועיין לעיל ט"ז ב' שנתבאר עניין זה באורך)
.
.
אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו. [נעשה כאומר לו - בשעה שמסרה לו, דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר, והרי היא כמסרה לו על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה, נמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה דפרה כבר היא בעולם. רש"י.
וכן גם בדקל חכמים חולקים על רבי מאיר רק על כך שיכול להקנות פירות דקל שעדיין אינם בעולם, אבל אם מוכר לו דקל לפירותיו מודים שמועיל. שהוא קונה עכשיו שותפות בדקל, והסכמת השותפות שחלקו בדקל יהיה הזכויות שנקראות קניין פירות, דהיינו אכילת הפירות שיבואו, וחלקו של המוכר בדקל יהיה הזכויות שנקראות קניין גוף, דהיינו שגוף הדקל שלו לכל עניין מלבד אכילת פירות]
מתקיף [מקשה] לה רבי זירא אי הכי אפילו גיזותיה וולדותיה נמי [גם], אלמה תניא: "חוץ מגיזותיה וולדותיה"? [אי הכי - דנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו למפרע. רש"י]
אלא אמר רבי זירא נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה.
ומאי פסקא? [פסקא - פסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך ואין דעתו להקנות הולדות. רש"י]
סתמא דמלתא שבחא דאתא [שבא] מעלמא עביד איניש [עשוי אדם] דמקני. שבחא דמגופה לא עביד איניש דמקני.
איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רבא נעשה כאומר לו [בשעה שמסרה לו. רש"י] לכשתגנב ותרצה ותשלמני [אם תשלם לי הקרן. רש"י], סמוך לגניבתה קנויה לך. [סמוך לגניבתה קנויה לך - שעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך והיא כבר היתה בעולם. רש"י.
חכמים מודים שאם הדבר קיים עכשיו בעולם, יכול לעשות עכשיו מעשה קניין ולומר שהקניין יחול רק בעוד שלושים יום. וכך הוא עושה כאן, שבשעת מסירה הוא מקנה לו שותפות בפרה לגבי זכייה בכפל אבל אומר לו שהקניין שנעשה על ידי מעשה הקנאה זה יחול לא כעת אלא רק לאחר זמן, סמוך לפני גניבתה. ומלבד זאת יש גם תנאי בהקנאה זו כמו שנאמר גם מקודם שהוא על תנאי שישלם ולא ישבע ויפטר]
מאי בינייהו [מה ביניהם]?
איכא [יש] בינייהו קושיא דרבי זירא [שהקשה אם כן יקנה גיזותיה וולדותיה. ולרבא אין להקשות ואין צורך לחדש את התירוץ שנעשה כאומר לו חוץ מוולדותיה וגיזותיה. ומשמע שהתירוץ דחוק שיש להקשות מאי פסקא וכו', ויש חילוק שללשון השני אין צורך לחדש תירוץ זה.
רש"י: קושיא דר' זירא - ללישנא בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה].
אי נמי [אם גם] דקיימא באגם. [דהוה קיימא [שהיתה עומדת] באגם כשגנבה גנב. ללישנא בתרא לא קני כפילא דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו, ומשיכה ההוא שעתה לא הואי, ובמאי נקני.
ואם תאמר תקני לו משיכה ראשונה שמשכה לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה, הא אמרינן בכתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (פ"ב א') האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים לא קנה. רש"י.
עיין לעיל ט"ז ב' שאם אמר הריני מקנה לאחר שלושים (ולא אמר מעכשיו ולאחר שלושים), לכל הדעות צריך שאם הקנה בשטר שלא יישרף השטר עד סוף יום שלושים, ושם ביארתי הטעם לזה. כאן הוא קונה במשיכה בתחילת קבלת השמירה, ומעשה הקניין נעשה עכשיו אבל יחול לאחר זמן, בשעה שסמוך לגניבה. אם בשעה שסמוך לגניבה הפרה בחצירו של השומר, דהיינו שנגנבה מחצירו, אז מעשה המשיכה הראשון נמשך עד עכשיו בשעה שחל הקניין, שהיותה בחצירו היא המשך של המשיכה שגם היא עניינה הכנסה לרשותו וזה כמו שלא נשרף השטר עד יום ל', והקניין מועיל. אבל אם היא באגם, מעשה המשיכה הראשון בשעת קבלת הפרה לשמור, עכשיו בשעה שסמוך לגניבה שאז הקניין יש לו לחול המשיכה הראשונה כבר נפסקה, ולא יקנה את הפרה לגבי כפל. שזה כמו נשרף השטר בתוך ל'. ועיין ביאור בעניין זה לעיל ט"ז ב', ועיין עוד כתובות פ"ב א' ובתוספות שם.
וללשון הראשון השומר קונה את הכפל גם אם הפרה נגנבה מהאגם, כיוון שהוא קנה את גופה לכפל מייד בשעת המשיכה הראשונה ואז קנה אותה מייד וגמר לקנותה ואין זה קניין של לאחר שלושים יום. ושלושים יום הוא רק קיום תנאי שהוטל המכירה הראשונה. וכמו שמקנה בתנאי שירדו מחר גשמים אין צורך שהשטר לא יישרף לפני מחר, שהטלת תנאי אינה מעכבת את גמר חלות מעשה הקניין מלחול עכשיו, אלא הוא גומר לחול עכשיו ורק חלותו היא עם תנאי בה, והתנאי הוא פרט מהדינים שלה אחרי שהיא חלה כמו שיש לה פרטי הלכות שנובעים מכח שהיא חלה כך התנאי הוא אחד מפרטים אלה, ואינו חסרון בשלמות חלותה. וכמו שאם ייגח הוא ייצא מרשות בעליו אין זה מערער כעת את שלמות חלות בעלותו כך אם יתברר שמחר לא ירדו גשמים והקנין בטל למפרע ויצא מבעלותו אין זה עירעור על בעלותו עכשיו]
.
.
"שילם ולא רצה לישבע וכו'". [שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם למי שהפקדון אצלו]
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא שילם שילם ממש, אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם. [זה תלוי בפירוש כוונת הבעלים, כשהקנה את הבהמה בשעת המשיכה לגבי כפל ועשה תנאי שהשומר קונה את הכפל רק בתנאי שישלם את הקרן ולא ישבע ויפטר, האם אומדן כוונתו לגבי התנאי שהתנה שיקנה רק כשמשלם ממש, או התנה שיקנה בשעה שאומר שישלם ואפילו עדיין לא נתן מעות. וצריך ביאור שהרי התנאי הוא משום שנוח לו לבעלים לזכות בקרן בוודאי ולוותר על ספק הכפל, ואם כן דעתו על מעות הקרן שרוצה לזכות בהן ותמורתן הקנה את הכפל, ובאמירת השומר שישלם עדיין לא קיבל את הקרן, ולפי זה מסתבר שהתנאי הוא על תשלומים ממש. ושמא כיוון שכוונת התנאי היא לגרום לשומר לשלם, הזמן שהשומר גומר בדעתו אם לשלם או להישבע ולהיפטר הוא בזמן האמירה, רוצה הבעלים שידע השומר שאז מייד זמן חלות התנאי כדי שאז יגמור דעתו לומר שהוא משלם]
תנן: "שילם ולא רצה לישבע", שילם אין [הן] לא שילם לא.
אימא [אמור] סיפא: "נשבע ולא רצה לשלם", טעמא דלא רצה, הא רצה אע"פ שלא שילם.
אלא מהא ליכא למשמע מינה [אין לשמוע ממנה].
תניא כותיה [כמותו] דרבי יוחנן: "השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע [משמע שרק אמר ועדיין לא שילם], ואח"כ נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל לשוכר". [השוכר פרה ונגנבה כו' - אע"פ שהשוכר חייב בגניבה ואבידה מכל מקום אם רוצה לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר בשבועה, הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו בקרן נקנה לו הכפל. רש"י]
.
.
אמר רב פפא שומר חנם כיון שאמר פשעתי מקנה ליה כפילא דאי בעי [שאם רוצה] פטר נפשיה [עצמו] בגניבה. [מקנה ליה כפילא - נקנה לו הכפל. רש"י.
אין דרכו של רש"י לתרגם מארמית. ונראה כוונתו שלא נטעה לחשוב ש"מקנה" פירושו שהבעלים מקנה את הכפל. שאז יתפרש שבזמן שאומר פשעתי אז מקנה לא הבעלים את הכפל. ובאמת אינו כן, שאז אין מעשה קניין, וגם אם משלם מעות לא קונות מטלטלין, אלא הקניין היה בשעת המשיכה הראשונה והיה בו תנאי שיחול בתנאי שיאמר פשעתי. וכעת כשאומר מתקיים התנאי והכפל נקנה לו מכח הקניין הראשון שכבר נעשה קודם ולא שהבעלים מקנה לו עכשיו. וצריך לקרוא מיקנה ליה כפילא, דהיינו ניקנה, ולא מַקנה ליה]
שומר שכר כיון שאמר נגנבה מקנה ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה.
שואל שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילא, במאי הוה ליה למפטר נפשיה, במתה מחמת מלאכה? מתה מחמת מלאכה לא שכיח. [כל חיובי ופטורי דארבעה שומרין ילפינן מקראי לקמן בפרק השואל (צ"ד ב'), שומר חנם ישבע על הכל אם לא פשע. והשואל משלם את הכל. נושא שכר והשוכר פטורין מן האונסין וחייבין בגניבה ואבידה. שואל פטור במתה מחמת מלאכה הראויה לה דאמר ליה להכי אושלת [השאלת] לי ולא לאוקמה בכילתא. רש"י]
איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רב פפא שואל נמי [גם] כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה.
אמר ליה רב זביד הכי [כך] אמר אביי שואל עד שישלם. מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא.
תניא כוותיה [כמותו] דרב זביד: "השואל פרה מחבירו ונגנבה וקידם השואל ושילם [כעת סובר שמשמע שצריך שישלם ולא די שאמר] ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל".
ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתא [ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הוי תיובתא [קושיא מהברייתא] דנימא [שנאמר] כיון דטעמא דרב פפא משום דלא הוה ליה למפטר נפשיה דהא מתה מחמת מלאכה לא שכיחא אפילו קדם ושילם נמי אית ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא ותיקשי ליה הא, ודאי ליכא לאותובי דמצי אמר לך אנא אע"פ שאמר הריני משלם אמרי, ולא אמרי אע"פ ששילם. רש"י.
נראה שלשון המימרא שנמסרה בשם רב פפא היא רק ההלכה שאמר "שואל שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילא", והטעם להלכה "במאי הוה ליה למפטר נפשיה, במתה מחמת מלאכה? מתה מחמת מלאכה לא שכיח" הוא ביאור שאמרו בני הישיבה. לפי ביאורם שואל אינו קונה כפל כלל אפילו שילם, אבל אין קושיא מהברייתא כיוון שיש לומר שאין זה הביאור בדברי רב פפא, אלא אפשר לפרש דבריו שבא לומר שאם השואל רק אמר ועדיין לא שילם עדיין לא נקנה לו וכאביי כיוון שכל הנאה שלו, אבל אם שילם נקנה לו הכפל וכהברייתא], ללישנא בתרא לימא [לומר] תיהוי תיובתיה? [מי נימא [האם נאמר] דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא [ולא כהלשון האחרונה בדברי רב פפא שמייד כשאמר נקנה לו]. רש"י]
אמר לך רב פפא מי [האם] אלימא ממתניתין דקתני "שילם" ואוקימנא [והעמדנו] באמר, הכא נמי [כאן גם] באמר.
מי דמי [האם דומה], התם [שם] לא קתני "קידם" הכא קתני "קידם"?
מאי "קידם" קידם ואמר.
הא מדקתני גבי שוכר "ואמר" וגבי שואל "קידם" שמע מינה דוקא קתני [מדקדק משינוי הלשון שלא נאמר "ואמר הריני משלם" אלא שינה לומר "קידם ושילם" כדי לדייק שאין להעמיד באמר אלא לא נקנה לו עד שישלם ממש.
רש"י: והא מדקתני - תנא דברייתא גבי שוכר "ואמר", כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דר' יוחנן. וגבי שואל וקידם ושילם בהך דתניא כוותיה דרב זביד].
מידי גבי הדדי תניא? [וכי זו עם זו נשנו. אם הברייתות לגבי שוכר ולגבי שואל נשנו ביחד זו עם זו, יש לדקדק משינוי הלשון כמו שאמרנו. אבל אם לא נשנו זו עם זו אין לדקדק משינוי הלשון שיש לומר שזה אמרה בלשון שמורגל בו וזה אמרה בלשון שמורגל בו ואין שינוי הלשון מלמד מאומה ואפשר להעמיד קידם ושילם היינו קידם ואמר שישלם]
שיילינהו [שאלום. רש"י: בני הישיבה] לתנאי דבי רבי חייא ודבי רבי אושעיא [התלמידים הבקיאים בגרסת הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא. רש"י: לתנאי שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין קמ"א א') כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא], ואמרי גבי הדדי תניין.
תגובות
הוסף רשומת תגובה