תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

אמרי נהרדעי דיקא נמי [דיקא נמי [מדוייק גם] דהאי דגדולים פטורין דוקא בניו נקט ולא אחרים. רש"י] דקתני: "או שמסרן לבנו ובתו הקטנים חייב". הא לבנו ולבתו הגדולים פטור, מכלל דלאחרים לא שנא גדולים ולא שנא קטנים חייב, דאם כן ליתני קטנים סתמא [דאם כן דלאחרים נמי גדולים פטור ליתני או שמסרן לקטנים סתמא. רש"י] . שמע מינה. אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב. לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב. מאי טעמא דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה [אתה נאמן לי בשבועה. רש"י: שלא פשע בה] האיך [ההוא] לא מהימן לי בשבועה. [האיך לא מהימן לי - ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה. רש"י. לפי פירוש אביי לעיל בדברי רבי יוחנן שטעמו משום שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר היה קשה ממשנתנו כיצד לחכמים השואל משלם לשוכר ולא לבעלים, שהרי לא היתה לשוכר רשות לתת לשואל, והוצרך לפרש שמדובר בשנתן הבעלים רשות. אבל לפי פירוש רבא לא קשה כיוון שהשוכר נאמן בשבועה על הבעלים והוא נשבע שמתה באונס ושוב אין לבעלים תביעה על השואל ולא אכפת לנו אם ...

אגביה איהו [הוא] בחובו [אגביה איהו בחובו - לעיל מיהדר [חוזר] גבי שומא, כלומר אם לא שמוה בית דין למלוה על כרחו של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זה בחובך. רש"י] פליגי [חולקים] בה רב אחא ורבינא, חד [אחד] אמר הדרה [חוזרת. שאם אחר כך נותן החייב מעות צריך בעל החוב להשיב לו את הקרקע משום ועשית הישר והטוב] וחד אמר לא הדרה. מאן דאמר לא הדרה סבר האי זביני מעליא היא [זו מכר מעולה היא. ובמכר אין הקונה חייב להשיב את הקרקע תמורת המעות משום ועשית הישר והטוב אלא רק בגבייה בעל כרחו של החייב. וכאן לא היה זה בעל כרחו של החייב ואנו אומרים שרצה לתת את הקרקע במקום מעות ואם כן הוא כמוכר קרקע] דהא מדעתא דנפשיה [מדעת עצמו] אגביה. ומאן דאמר הדרה סבר לא זביני מעליא הוא והאי דאגביה מדעתיה ולא אתא לדינא מחמת כיסופא [בושה] הוא דאגביה. ומאימת [וממתי] אכיל פירי? [מי ששמו לו בית דין קרקע בחובו מאימת היא קנויה לו לאכול פירות. רש"י] רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה. [מכשהגיעה האדרכתא לידו. רש"י: אדרכתא - לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ט"ו) דבית דין כות...

פשיטא [מקדים את הדין שפשוט שהוא כך ואחריו שואל על הדין שאינו פשוט] , אמר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הא קאמר הריני משלם [ואז מתקיים התנאי ונקנית הבהמה לשומר לגבי לזכות בכפל שישלם הגנב עליה] . אלא אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מאי? מי [האם] אמרינן מהדר קא הדר ביה [חזר בו. ולא התקיים התנאי ולא נקנית לו הבהמה לכפל ], או דלמא [או שמא] במלתיה קאי [בדברו עומד. שישלם] , ודחויי הוא דקא מדחי ליה [רצונו לשלם רק דוחה אותו עד שימצא מעות] ? . . (תוספות: "וחזר ואמר איני משלם מאי, מי אמרינן מהדר קהדר ביה. מכאן מוכיח רבינו תם דאם אמר לחברו השבע וטול קודם שנשבע יכול לחזור בו ולומר אשבע ולא אשלם [סוגייתנו נשארה בלא הכרעה. מכיוון שלהלכה יש ספק לגבי משמעות הלשון באופן שדיבר רבינו תם שיש בו אחד מהם מוחזק המוציא מחבירו עליו הראיה והתובע אינו יכול להוציא ממון מספק] ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח א') דאמר עבדי גנבת והלה אומר אתה מכרתו לי רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו, לא גרס נשבע בלא וא"ו דמשמע שבעל כרחו ישבע. ובריש שבועת הדיינים (שבועות ל"ט א' ושם דיבור המתחיל...

"שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו וכו'". [מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו] איבעיא להו לצורכו ולצורכה מאי? תא [בוא] שמע: "שוטחה לצורכה". לצורכה אין [הן] , הא לצורכו ולצורכה לא. אימא [אמור] סיפא: "אבל לא לכבודו". לכבודו הוא דלא, הא לצורכה ולצורכו שפיר דמי. אלא מהא ליכא למשמע מינה [מהמשנה אין לשמוע] . . . (תוספות: "לצורכו ולצורכה מאי. דוקא בשיטוח כסות מבעיא ליה וכל דדמי ליה, דשמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה עד שיתקלקל. אבל בספר אמרינן דקורא בהן אף על גב דצורכו הוא כמו צורכה ולא גזרינן דליכא למיחש למידי [שאין לחשוש למאומה] כיון שקבעו לו זמן אחד לשלשים יום או אחד לי"ב חדש ולא ילמוד בו בתחלה גם לא יקרא וישנה. וכלי נחשת דתניא לקמן דמשתמש אפילו בחמין, וכלי כסף בצונן, אפילו לצורכו מותר כיון שעל ידי אותו תשמיש אינו יכול לבא לידי קלקול. ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין שלא יתקלקל אע"פ שהבעלים אינם אומרים לו להשתמש") . . תא [בוא] שמע: "לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא ע...