אמר רבא מדברי שניהם [מדקאמרי תרווייהו [שניהם. חכמים ורבי שמעון] פריקה עדיפא. רש"י] נלמד צער בעלי חיים דאורייתא [רש"י שבת קכ"ח ב': צער בעלי חיים דאורייתא - שנאמר עזוב תעזוב עמו, ואיכא מאן דדריש [ויש מי שדורש] טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות] . ואפילו רבי שמעון לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי [ואפילו רבי שמעון לא קאמר דאצטריך למכתב פריקה אלא משום דלא מסיימי קראי לטעינה. רש"י] , אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר. משום מאי, לאו משום צער בעלי חיים דרשינן? [לאו משום צער בעלי חיים - והכי יליף [וכך לומד] מה טעינה דליכא [שאין] צער בעלי חיים חייב, פריקה דאיכא [שיש] צער בעלי חיים לא כל שכן. רש"י. מכיוון שצער בעלי חיים הוא סברא ללמוד קל וחומר מוכח שמהתורה חוששים לצער בעלי חיים] דלמא [שמא] משום דאיכא חסרון כיס, והכי [וכך] קאמר ומה טעינה דלית [שאין] בה חסרון כיס חייב, פריקה דאית [שיש] בה חסרון כיס לא כל שכן. וטעינה אין בה חסרון כיס? מי [האם] לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה [שעד שכך וכך בטל מהשוק שלו. רש"י: מי לא עסקינן - וכי אין המקרא מדבר אף בהו...
גיבוי של הבלוג בוורדפרס https://bavametzia.wordpress.com/