אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. [הטוען אחר מעשה בית דין - דבר שהוא תנאי בית דין כגון כתובה ומזון האשה והבנות, הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים לא אמר כלום. רש"י] מאי טעמא כל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי [כמי שאוחז שטר בידו דומה] . . . (שיטת הרי"ף [כאן. י' א' מדפי הרי"ף] והרמב"ם [פרק ז' מטוען ונטען הלכה ה'] ועוד ראשונים, שמעשה בית דין פירושו כל דבר שבית דין פסקו, וכגון מלווה על פה שפסקו על פי עדים שהוא חייב, שאחרי שפסקו נעשה החוב כאילו הוא כתוב בשטר אע"פ שהבעל חוב לא אוחז שטר בידו, והחייב אינו נאמן לומר פרעתי עד שיפרע בפני עדים. והרי"ף הוכיח כן ממה שנאמר לעיל ט"ו א': "בין לרבא בין לרבה בר רב הונא [שלשיטתם נאמר בברייתא על חוב נזיקין שאת הקרן גובה הניזק מנכסים משועבדים], מלוה על פה הוא [חוב המזיק לשלם לניזק את דמי הנזק הוא מלווה על פה ואינו גובה מנכסים משועבדים, שהרי לא כתב לו שטר כשהזיקו], ומלוה על פה אינו גובה מנכסים משועבדים? הכא במאי עסקינן כשעמד בדין והדר זבין [ואחר כך מכר...
גיבוי של הבלוג בוורדפרס https://bavametzia.wordpress.com/