תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

ו איבעית אימא [אם רצונך אמור] בבעל חוב, ולא קשיא, כאן בשבח המגיע לכתפים [המגיע לכתפים - קרוב ליקצר אלא שעדיין צריכין לקרקע. הוי להו כפירות גמורין ואין בעל חוב גובה אותו בלא יציאה. רש"י] , כאן בשבח שאינו מגיע לכתפים. . . (לעיל עמוד א' ביאר רש"י את הקושיא מהברייתא אם מעמידים אותה שהיא בבעל חוב: "קשיא רישא וסיפא - דקתני בע"ח נותן את היציאה ולשמואל בעל חוב גובה השבח ואינו נותן כלום". והטעם שבעל חוב נוטל כל השבח ואינו נותן את היציאה, ואילו נגזל נותן את היציאה, הוא משום שנגזל אין לו שעבוד על הקרקע ונוטל מכח ששדה שלו השביחה, והחלק של השבח שבא מחמת היציאה אינו שלו ולכן צריך לתת את היציאה. ואילו בעל חוב לא השדה שלו השביחה, אלא הוא גובה מכח שהחייב שיעבד לו את השבח בשיעבודא דאקני מכח תקנת חכמים משום נעילת דלת, והשיעבוד שלו הוא ליטול את כל השבח ולא לתת יציאה. וכנגד זה התחייב המוכר לתת את היציאה ללוקח באחריות שטר המכר. וכמו שנתבאר כל זה לעיל. ולפי זה קשה, שאם השיעבוד שיש לבעל החוב הוא גם ליטול שבח המגיע לכתפיים, אם כן לא יתן יציאה. ואם אין לו שיעבוד על שבח המגיע לכתפי...