תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת בבא מציעא - מאת ניר שטרן

סוף סוף קרו ליה בני לוקח גזלנא? [אם יוציא הגזלן את השדה כשמת הלוקח ובניו לא ירשוהו, בני הלוקח יקראו לו גזלן] אלא איכא בינייהו [יש ביניהם] דמית [שמת] גזלן. [דמית גזלן - לאחר שלקחה והבנים [של הגזלן] באים להוציא מיד הלוקח. רש"י] מאן דאמר ניחא ליה לאיניש דלא לקריוהו [שלא יקראוהו] גזלן, הא מית ליה. [הא מית ליה, ולא נתכוון להעמיד ממכרו אלא בימי חייו שלא יחרפוהו. רש"י] למאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה [שיעמוד בנאמנותו] הכא נמי [כאן גם] אע"ג דמית ניחא ליה [מעיקרא. רש"י] דליקום בהמנותיה. [דליקו בהימנותיה - אפילו לאחר מיתה. רש"י. משמעות לשון הגמרא שבזמן שהוא מת אז ניחא ליה לעמוד בנאמנותו. ולכן הוצרך רש"י לבאר שהכוונה שמעיקרא [מתחילה] כשהיה חי והקנה את השדה, אז היה ניחא ליה שיעמוד בנאמנותו לאחר שימות והקנה גם על לאחר מותו. ואע"פ שזה מובן מאליו ואין כאן חידוש טרח רש"י לכתוב זאת כדי ללמד עד כמה יש להיות נאמנים למשמעות לשון הגמרא בדקדוק גמור] סוף סוף קרו לבניה בני גזלנא? [נמצא שאף לאחר מיתה מחרפין אותו. רש"י] אלא איכא בינייהו דיהבה [שנתן אותה] ב...